ינואר 11

אהבת איתמר

אהבת איתמרתחילת המאה ה- 19, איתמר בן אב"י (בן ציון), בנו של מחייה הלשון העברית, אליעזר בן יהודה, מתאהב נואשות בלאה אבושדיד, ממשפחה ספרדית מפוארת שלא מקבלת לזרועותיה את המשכיל האשכנזי העני. ספר כמעט דוקומנטרי, במכתביו של איתמר נחשפים רגשות מדהימים המבוטאים בשפה העברית המתחדשת.

דבורה עומר מדייקת בפרטים הביוגרפים של המשפחה ומוסיפה צבע לתיעוד הנ"ל.

שירה פיוטית ואהבה ללא גבולות, לצמאי דעת וחובבי היסטוריה, נאיביות ורגש.

ינואר 3

מתת האהבה

מתת האהבההמשוררת אבדה את בנה והאובדן והשכול, לילות חסרי מנוחה הביאו אותה, לכתיבה מצמררת שנובעת מתוך ה א י ן.

הספר עצוב לקריאה ובכל עמוד, ישנה תמונה מנופי ארץ ישראל .
כאן ניתן להבחין בשני דברים שכמעט שכחנו, שארצנו הקטנטונת המלאה ביפי הטבע, דבר נוסף , שמשפחות השכול מתמודדות בגבורה עילאית, ואנחנו האזרחים הקטנים והשלווים, איפה אנו נמצאים בשבילם בחיי היום יום העכורים.
ציטטה: "כעלות השחר"

וכמו שהשמש אחת יש ילד אחד,

שעולה בבוקר שלנו
כעלות השמש לזרוח.
שמביא אתו תקווה
וכוח

להתחיל יום חדש. ברקע שיר זה, החרמון עם שחר.

דצמבר 30

השיבה הביתה

זה לא ספרו הראשון של אברהם, המיטיב לבטא את תחושותיו, וכאן, בקומץ מילים.
הכריכה, עריכת הדפים, והשירים הקצרים והקולעים, עשויים בטוב טעם. מורגש הסבל והכאב לאורך כל הספרון, והזעזוע קשה.

" קרית שאול שעה אחת עשרה.
יום שישי דגל לאום עוטף ארון.
כמתות אפורות מכוונים אם שש – עשרה
והציפורים עפו ל – ע ז א ז ל.

דצמבר 21

אהבה היא שיחתי

אהבה היא שיחתילאה טרן, כמשוררת ותיקה, משלבת בכתיבת שיריה, החודרים עמוק ללב, אתיכולותיה כאמנית מגוונת ביותר.
את השפה העברית "עירסלה" מכל הכיוונים, וכך,שאנו גולשים משורה לשורה ,מתוודעים יותר לתכנים.
שפה מאויירת, מפוסלת, מצויירת ועשירה בדימויים, נוגעת בהומור, בכאב לב ורמזים אוטוביוגרפיים, הקורא נחשף גם למשפחה שברקע, שבכל אובדן מתפרץ מטר שלכתיבה ודמעות. מרגש מאד.
ציטטה שבחרתי חושפת קמעא : "יש משהו עצוב בקמילת ורד,
גוף מקומט של אישה
כלילת יופי נושרת
וחוזרת לענף..

יש משהו עצוב בהורים
משתרגים על זקנת קיומם
בכסאות גלגלים…"
השירה משאירה חומר למחשבה גם שאתה הקורא מסיים את הקריאה…רוחה

דצמבר 20

התרחשויות

אוטוביוגרפיה של המשוררת, לעיתים כתובה  בהתרוננות , ולעיתים בנוסטלגיה קודרת.הספר מחולק לארבעה פרקים : כאן  ועכשיו, בארץ , אישי, נוסטלגיה. בכישרון לא מבוטל, מצליחה קולטר להכניס בכמה מילים עדינות ועם הומור דק את כל מערכות יחסיה. ואפילו זיכרונותיה היותר בעיתיים מעיראק, מתקבלים בבת שחוק. קריא ונחמד ונצפה, לספר הפרוזה, השני הקורם עור וגידים. רוחה.

דצמבר 15

חיים – טאו – מוות

חיים - טאו - מוותזהו ספרו השביעי של שי וייסברג.
נכתב כספר שירה לא שגרתי. כשהקורא מעיין בכל פרק, קשה לו להתעלם מן הרגש העמוק והכואב, אך לבסוף נראית איזו שהיא קריצה, וסוג של הומור – שמאזן את הנוגות והמלנכוליה ששורה על תעתועי חייו,
אכן קיימת כאן תחושה של התרסקות אך מיד אחריה תקומה מידית, עם תובנות חדשות לחיים, הבאות לידי ביטוי ביישומן:
תוך כדי קריאה מתגלה אדם רומנטיקן ללא – תקנה, והתשוקה נחשפת בכתיבה מרגשת, וישנן קטעים שעדיף לקראם שוב ושוב, כדי לחוש את השפה העשירה, שמבטאת את יכולת הכתיבה המדהימה שלו.
אישית אהבתי ביטויים שאאמץ אותם הן בדיבור והן בכתיבה כדוגמת:"אלת המזל אוהבת את הנועזים-
המעיזים " "נערו חוצנכם, קרעו מחלצותיכם החונקות את חייכם, העזו להעיז,
העזו לחוש ולבדוק.. הרשת תיפרש"!
לגבי בחירתו בחיים היותר פשוטים שמדרך הטבע משבים את הזמן ומרגיעים את הלחץ, הרי קטע מדהים: "דאגותיכם כצליפת שוט באחורי הסוס הדוהר אל תהום חייכם!.. מה לך כי תיעצב נפשך על הבלים???
מסמר ועוד מסמר _ דאגה ועוד דאגה .. בארון המתים שלכם!!!

דצמבר 14

משלי משלי – חכמת שלמה המלך

משלי משליספר לילדים ומבוגרים כאחד. בכל שיר מנוקד שכזה וציור של קרמן – קיימת קריצה למציאות היום יומית, ולסיום ציטטה מספר משלי שמתייחס בדיוק לאותו קטע וסיפור שיר.
הקטעים הנבחרים נכתבו בצורה מושכת את העין והלב.
במשלים הללו קיימים ערכי יסוד של התנהגות בין אדם לחבר ו יצר- שניתן להשתלט עליו, צניעות ויושר, בקיצור ספר חינוכי וכתוב בשפה המתואמת לכל גיל.
החרוזים כאו מקסימים ונביא קטע לדוגמא:
"ילדה שחזרה לביתה, וחברתה עשתה לה פרצוף – באופן חצוף
תקפה בהמון גידופים, ניסתה לריב כדי שהילדה תגיב
הילדה החה לנתר
לפלוט נהמות ולחרחר…
שתי טיפשות ומרעישות.."היא התחילה היא היתה הראשונה
וזו עובדה!!!וספר משלי פה מתערב ומתריע : "אל תען כסיל כאיוולתו.. פן תשווה לו גם אתה!!!

אוגוסט 31

אנדורה

קבוצת התאטרון של "בית פרנקפורט" נכתב אחרי מלחמת העולם השניה.
אנדריי ילד מאומץ כיהודי, חי באנדורה הנאורה.
אביו רצה להסתיר את פרי אהבתו הראשונה ולכן אימצו. פה צצה בעיה כי האחות הביולוגית שגדלה עימו מתאהבת בו והם מחליטים להינשא. היותו יהודי הופכת לו לרועץ, באווירה של תוך המלחמה עד הטרגדיה הנוראית בסוף.
אביו מולידו ושאר תושבי המקום- כביכול יפי- נפש, מסתירים בתוכם אנטישמיות וגזענות וכדי לנקות את הטריטוריה שלהם הם מתחסדים במליצות על הגינות ויושר ומוכנים למכור את אנדריי בנזיד עדשים.
בתפקיד אחותו, בארבליו, משחקת אוסנת רן, יוצא מן הכלל.
אנדריי הוא נמרוד ויידה, הכומר הוא משה רוסו, דווקא בתפקיד הנוצרי משרה מן שלווה בתוך כל הכאוס.
השחקנים בתאטרון " בית פרנקפורט" באים מתחומי עיסוק אחרים ומתוך "אהבה נטו" וכישרון מולד, הם משקיעים את "הנשמה" בכל הצגה.
רוז משיחי, בימאית מקצועית עם רקורד מרשים.
הקאמרי תרם את התלבושות, כמוכן, התאורה והתלבושות מיוחדים במינם, בדינמיקה המותאמת למהלך ההצגה.
לסיכום, מרתק ואקטואלי.