ספרה רב המכר של דליה אוונס, שקשורה לגיבורה קאיה, היות וחלק מחייה חייתה כמו אותה ילדת ביצות.

בניגוד לכל יכולת אנושית, שרדה קאיה בת השבע בצפון קרולינה בתוך צריף כשלידה חנותו של קפוצ'י שעזר לה עם אשתו מייבל.

הילדה רואה את אימה סובלת מאביה השיכור, עד העלמות האם לחלוטין.

אט-אט כולם נטשו אותה כולל ג'ודי אחיה האחרון שהגן עלייה ונעלם מהאזור לבלי שוב, מהמקום אפוף המסתורין הזה.

החיים מאלצים אותה לחיות או לחדול. במהלך הימים היא פוגשת ילד בשם טייט שמרבית הזמן הוא בסירתו ומלמד אותה קרוא וכתוב וגורם לה להתאהב בו מבלי להבין מה היא חשה. טייט נסע ללמוד עם הוריו והבטיח שישוב בתום לימודיו.

שוב נותרה בדד, נעזבת כשהעצב, החיות, העצים והציפורים הם חבריה הטובים.

שמעה של ילדת הביצות נודע למרחוק. אנשים חששו מפניה ולא יצרו קשר. קאיה המשיכה עם מיליוני דקות הלבד שלה מבלי לחלוק עם נפש חיה רק עם מרחבי אין סוף של ים וחיות ביצה.

הבחור השני צ'ייס אנדרוז שחיזר אחריה החייה אותה בסוג של תקווה מחודשת ומיד עם הרצחו רדפו וכלאו אותה עד למשפט, שם היא הספיקה לכתוב ספר מחקר ביולוגי שטייט עזר לה בלהבין את עולם החי בביצה. היא יצאה בשן ועין  מהמשפט.

הסוף מפתיע לחלוטין. אפריל 2021

הממליץ עיתון "אולטימא אורה" (השעה האחרונה)

ראיתי לא מכבר בבית ציוני אמריקה הצגה – מחזה שאנו פוגשים לעיתים רחוקות. דרמה קונצרטנטית, הווה אומר פרשנות של טקסט שהולכת יחד עם פרשנות מוזיקלית.

הצגה שמטרתה המפורשת היא רוחנית אומנותית. הוכחה לכך היא העובדה שנטל מימון של כל מרכיבי ההצגה הוא על האומנית עדי עציון.

ההצגה הוצגה גם בקיבוץ שדה-בוקר וכן בבית ציוני אמריקה, בצוותא וכן בסלון ז'ק בתל-אביב. איכות המשחק נשענת על אווירה אינטלקטואלית שנותרת בסוג כזה של מופע. הטקסט פורש לפנינו את פרשת חייה הסוערת של אלמה מאהלר ונכתב בטכניקה דרמטית ראויה לציון.

עדי עציון שהיא גם השחקנית ממחישה בתנועותיה ובסיטואציות רוויות המתח את האישיות של האשה חסרת המנוח, בעלת טמפרמנט הנתון ומושפע על-ידי אחד היוצרים היותר מוכשרים בעולם – גוסטב מאהלר.

גילום הדמות ודרך הבנתה מלווה במוזיקה: לידריות, סונטות, קטעי אופרה כשהפסנתרן הידוע ובעל המוניטין – יונתן ז'ק – מלווה את המופע בנגינתו.

האווירה הנוצרת היא אינטימית אמיתית והכימיה הנוצרת בין הבמה לאולם מאפשרת אווירה בלתי אמצעית בין האומן לצופה. 

שמה של גיבורת הסיפור הוא כמיהה תעתוע, וכשמה כן מחשבותיה המקוריות, והמקריות של תנודות חייה.

בעלה של כמיהה איתן הווטרינר, נעלם לפתע ובמאמציה להתחקות אחרי מעשיו, היא מגלה בעצמה דברים שלעולם לא הייתה נחשפת אליהם, עד דכי כך שניסתה ל"היכנס לנעליו" בעבודתו עם החיות.

ארבע עשר שנה של קביעות "מרדימה" ביחסים בניהם, נפתחים נקבים בנשמתה והיא מתחילה לראות כי לא הכל מובן מאליו, והסוף מפתיע, כמובן.

זהו ספרה השני של חנה גולדברג המשוררת שעושה מהשפה העברית, "חוכא ואיטלולא" ספר משעשע מלא דימויים,יחד עם זאת דמעה בזווית העין נקווית, בסיפור הפרידה מן האם.

הסופרת המדהימה עושה זאת שוב.

פעם מטיילים בכרתים – לפי ה"אי של סופיה",

פעם מטיילים בגרנדה לפי הריקוד של סוניה" והפעם אטייל בסלוניקי!

העובדות בספר מדויקות.

החוטים המקשרים את הסיפור, יוצרים נובלה, דרמה , ביוגרפיה, והישרדותה של ע יר חרף כל הצרות והתלאות,

סבא וסבתא מבוגרים יושבים בטיילת בסלוניקי, שלפתע הם מבחינים בנכדם האהוב – מיצוס,

בפלאש – בק אדיר הם חוזרים לעברם המרתק , לתעד לו את כל ההסטוריה.

דימיטריס הבן של קומנידוס , היה בנו של תעשיין הבדים העשיר ביותר בסלוני והוא נולד לו ולאוגה לאחר שנות עקרות רבות . משך השנים מערכת היחסים השתבשה לגמרי בינהם.

מצד האם והאומנת הילד היה עטוף באהבה ובשנת 1917 נשרפה העיר כליל, עיר שחיו בה מוסלמים , יהודים ונוצרים יחדיו.

חלק מהניצולים נדדו לעיר סמירנה בטורקיה, ולאחר כמה שנים נצטרכו שוב להפוך לפליטים, היות והטורקים סלקו אותם בחרפה.

ילדה בשם קטרינה – במהלך הבריחה בספינות איבדה את אמה , שחיתה לימים באתונה, ובנתה לעצמה משפחה. בינתיים על האי – היא אומצה ע"י אם יקרה בשם אביינה , אם לתאומות והם הפכו למשפחה שלה. הן שרדו בדירה של מוסלמים שברחו בשריפה.

קתרינה למדה מקצוע והפכה לתופרת המוכשרת בעיר ואמו של דימיטריס לא פעם הזממינה לתפור לה שמלות יוקרתיות

דימיטריס הופך להיות גיבור בינתיים הוא  נלחם עם המורדים, ובשנת 1942 נשלחו כל היהודים כולל משפחת מורנו, לאושוויץ וכך הקיץ הקץ על היהדות במקום.

רח איריניי 5 היווה מקום מפגש לכל המשפחות שבעברן חיו בשלום ובאהבה עד שההיסטורי של המאה עשרים פירקה את הכל.

זוג הזקנים הם דימיטריס וקתרינה שהגורל המתעתע הפגישם לאחר מלחמת העולם השניה. במלחמות אין מנצחים.

איזה תחקיר מקיף ואיזה סיפור מדהים כתבה כאן ויקטוריה היסלופ!!!

נוגה נבלנית (נגנת נבל) גרושה – חיה בהולנד ומנגנת בתזמורת הסימפונית. סיבת הפרידה מאוריה בעלה, הינה חוסר רצונה בהבאת ילדים לעולם. אין הסבר לכך מעבר לתחושת החמצה של הקריירה, בעול נוסף משפחתי.

לאחר שאביה נפטר, חוני אחיה היחיד מבקש שתעבור לישראל, לשלושה חודשים, כדי לראות אם אמה, מסתגלת לבית הורים ובעצם לחיות בדירת ילדותה, על מנת שלא יוציאו את האם וימכרו את הדירה לפי חוקי דמי המפתח.

התנסות האם במהלך החודשים, וחייה של נגה בירושלים – עיר הולדתה, סוחפת, בכל רמה שהיא. אחיה דואג שלא תחסר לה עבודה – והיא הופכת להיות ניצבת באופרה "כרמן" במצדה ובעוד תפקידים מזדמנים, שבעצם פותחים צוהר אל נפשה, אל הפנטזיות שלה, ושכנים מוזרים שמוכרים לה משנים, משוטטים ביום יום.

הפגישה האולטימטיבית עם אוריה בבית המשפחה בירושלים, והאהבה שעדיין חש אליה, מדגישה כי היא נוגה דמות דומיננטית, שלא נותנת דריסת רגל כמעט לחייה הפרטיים.

בהיותה אשת העולם, עקב הנדודים של הלהקה, קשה היה לה לחזור לצנעת החיים בירושלים מחד, ומאידך להתרפק על העבר לטוב ולרע שבו גדלה עם הוריה.

א.ב. יהושע מרכיב דמויות כמו פאזל בצורה מקצוענית ובעלת דמיון נרחב.

17.1.2015

הספר נכתב לפני אינתיפאדת אל-אקצה ע"י בת לדור  מקימי המדינה. שירות המילואים של ערן, אחד מגיבורי הספר, ממחיש לנו כי מה שהיה הוא שהווה, ובתקווה שלא יהיה.

מערכת יחסים בין אם לבנה כשהיא מייצגת את הדור, שלהסתיר את הבעיה, בעצם זו העוצמה.

מתמודדת לבד עם מחלתה, כשממול בחלון עוקבת אחריה ואחרי בנה, זועה תלמידתה שהסיפור נכתב בפיה. יש פה קצת מן האקטואליה היומיומית שלנו, ניצה העולה החדשה הנקלטת, בדידותו של המבוגר החולה כנגד המערכות הציבורית והמשפחתית.

הסופרת מיטיבה להעביר לנו ערוץ חדש שאנו מנסים להתכחש אליו:

הרגש כנגד ההגיון ונצחונו של האחרון.

וזה לא ספרה היחיד.

אחיאסף ריגר, קצין בדימוס, מגלה יום אחד, כי בתו חמוטל, נעדרת.

גרושתו, נינה, חיה בארה"ב. וכך, במסע ארוך אל עשרים  השנים שחלפו, נחשפת מערכת יחסים מורכבת ומסובכת בין המקורבים והפיקודים, שחייבת היתה להתברר, וכל זאת טרום היעלמות הבת.

ברגש יוצא דופן ובכתיבה קולחת, מצליח קניוק להעביר לקוראים תחושות – שוודאי לא פעם חשו בהם – אבל דילגו ו"העבירו דף" והמשיכו את חייהם העמוסים כרגיל וזאת מבלי לקרוא את תווית האזהרה.  לתשומת לב, , יורם קניוק נפטר השנה, והשאיר מורשת נפלאה של ספרים הכתובים מתוך ה"סרעפת". רוחה

בבואה – גלי וייס.

מרתה , אשה מוכשרת , נאלמת דום, מרגע שבו נישאה לגדי, רופא הנשים המהולל. דרך התפתחות שני ילדיה, היא מסתכלת בבואתה ומגלה כי פצעי ילדותה, יצרו לגביה דימוי עצמי נמוך, בתהליך איטי ומשחרר, היא מפתחת אופטימיות ומאמינה בכוחה.

מענינת כאן התופעה, של יכולתה לפתח אוטוסוגסטיה ולדבר עם עצמה, עם האני הפנימי שלה,

מאד מעודד, אנו ממש איתה וזה מביא לתוצאות המקוות, מברוק.

אחיאסף ריגר, קצין בדימוס, מגלה יום אחד, כי בתו חמוטל, נעדרת. גרושתו, נינה, חיה בארה"ב. וכך, במסע ארוך אל עשרים  השנים שחלפו, נחשפת מערכת יחסים מורכבת ומסובכת בין המקורבים והפיקודים, שחייבת היתה להתברר,

גרושתו, נינה, חיה בארה"ב. וכך, במסע ארוך אל עשרים  השנים שחלפו, נחשפת מערכת יחסים מורכבת ומסובכת בין המקורבים והפיקודים, שחייבת היתה להתברר,

וכל זאת טרום היעלמות הבת.

ברגש יוצא דופן ובכתיבה קולחת, מצליח קניוק להעביר לקוראים תחושות – שוודאי לא פעם חשו בהם – אבל דילגו ו"העבירו דף" והמשיכו את חייהם העמוסים כרגיל וזאת מבלי לקרוא את תווית האזהרה.  לתשומת לב, , יורם קניוק נפטר השנה, והשאיר מורשת נפלאה של ספרים הכתובים מתוך ה"סרעפת".

רוחה

הספר הנ"ל היה שנוי במחלוקת  רצינית בשנת 2008.

בהיותי א פוליטית הנני מתיחסת לכתיבה ולתוכן, ומובן שלמחקר המדויק והמקצועי שערך הסופר.

 2 יומנים נכתבים במקביל :

סיפורו של חיים קאלווירסקי , שהינה דמות אמיתית, העולה לארץ, ונמל יפו סיפורו מתחיל. יורד עם אשתו היפה ,אסתר {האדונית[  שהינה קלינאית שיניים, אך קרת רוח וחסרת סבלנות, ובמקביל נכתב יומנו של הנער בן האחד עשרה, צאלח דאג"ני ,ילד דיכאוני החי בבדידותו בתוך האחוזה וכותב ככל העולה על רוחו המיוסרת, סיפורי בדים ונבואות,

כל זה מתרחש מאיזור נווה שלום ליד נווה מ\צדק עד נחל מוסררה שהוא  נחל אילון ועד האחוזה שקיימים בה חלקות אדמה גדולות .

באחוזה גרים האם עפיפה, האב, העשיר המסתובב בעולם, והעוזרת המסורה.

קאלווירסקי והערביה אם הילד, מנהלים רומן מלא בתשוקה , וזה בעצם רומן  מעוות שיש בו מן האינטרסנטיות.

הבעל מגיע לעיתים נדירות, ועפיפה מזמינה את הגבר האשכנזי הנאה לעזור, לה, עם הבן האבוד, שהשדים בראשו, ואילו הוא מצידו ויקטור קאלוירסקי נהנה מכל העולמות, והאיסורים.

הבעל חוזר במפתיע, ולאחר זמן קצר נפטר, והבן מפתח תלות הרסנית בויקטור עד אשר מגלה את נאפופיהם של אימו  ו"המלאך", ומחליט לנקום….השנאה התהומית מעבירה אותו על דעתו,ואימא הדואגת, יוצאת לאט לאט מדעתה, ונקרעת בין שני העולמות.

סיפורו של צאלאח כתוב בצורה מרגשת ומרתקת, והינו בעל תחושות בטן מוקדמות , שמסתברא כי הינן נבואות המגשימות את עצמן. סוג של איצטגנין, ובינתיים האחוזה נעזבת ע"י האריסים שמאמינים כי רוחות רפאים מטילות שם, וכי הגי"ני נמצא בתוך הבאר. עם העזיבה מתחיל פיתוח המקום ע"י היהודים, חבריו של ויקטור, והקולוניסטים, ממשיכים להפוך את המקום לגן עדן פורח . והקושאן עובר אליו,וכך הם הופכים להיות בעלי האחוזה.

הספר כתוב בעברית מתובלת בערבית ארמית ושפת לשון קודש, מזכירה קצת את השפה העגנונית,וילידי תלאביב של אותם הימים יודעים כבר  כי יש שני בתי קברות מובלמים, וכמו כן שנמל תלאביב, אינו נמל יפו.  אלון חילו – כל הכבוד לכתיבה הכל כך מיוחדת. מ ס ע י ר

כדרכו של גרוסמן, עד שמתבהרת תמונת הסיפור האמיתי, פניו אל העתיד ומדלג אל העבר.

ורה נובאק מגיעה לקיבוץ מיגוסלביה והכירה את טוביה שהתאב בה והסכים לקבלה יחד עם ביתה, נינה.

רפאל בנו של טוביה, מתאהב בנינה המוזרה והמעופפת בגלל עברה הקשה, ואופי מרוחק. לימים נישאו ונולדה בתם גילי שמנציחה את חייהם מבעד לעדשת המצלמה.

הסוד שנוצר את ורה נובאק מעברה הינו הרקע של כל מהלך שנותיה.

גילי הנכדה מנסה לפתור את סבך הסודות, ע"י נסיעה לאי שנקרא גולי-אוטיק מול קרואטיה ששם שהתה ורה עם בעלה הראשון מילוש שהיה אהבת חייה ובגללו הקריבה כמעט הכל. כל המשפחה הקטנה הצטרפה למסע.

הייתה אישה בשם אווה פיוניץ ידידה טובה של דוד גרוסמן שבהשראתה נבראה דמותה של אווה, והיא לא פסקה לדבר לפניו על חייה. גרוסמן הרים את הכפפה וכתב ספר מדהים של מסע בעקבות הרגש שנמשך גם לאחר מות בעלה.

נובמבר 2020

רבקה כמו אחת מיני רבות דתיות, לא יכלה לסבול את אורח החיים הדתי ואת הידיעה הברורה, כי גורלה ייחרץ אם תפר את חוקי משפחתה והדת. למרות כל זאת, בהחלטה נחושה, קמה ונטשה .היה לה ספר זיכרונות של דודתה שנותקה בעל כורחה ממשפחתה והפכה להיות עצמאית ומצליחנית כצלמת, בברוקלין שבניו יורק. היא הייתה אחות אימה .שרה שמה והפכה להיות בגלל אופייה המיוחד… מוקצית מחמת מיאוס.

רבקה העריצה את אשר כתבה דודתה המנותקת, ובחרה לדמות לה, ודבר ראשון לנסוע ולחפשה אחרי שהפכה להיות אייקון תרבותי ומודל לחיקוי.

וכך… בקשיים מרובים חברה לאחייניתה חנה ולאמה דודתה שרה. בהיותה כה נאיבית האמינה לגבר" שבילה" עם שתי הבחורות, חנה והיא, וחנה לא יכלה לסלוח לה. ואחרי מסכת ייסורים, שרה הבינה את אומללותה מכל הבט, וגורלה העצוב  ללא משפחתה, ואימצה אותה אל חיקה וניסתה לשכנעה אותה כי חייה שייכים בסופה של דבר למשפחתה.

אפריל 2020