חיים – טאו – מוות

זהו ספרו השביעי של שי וייסברג.
נכתב כספר שירה לא שגרתי. כשהקורא מעיין בכל פרק, קשה לו להתעלם מן הרגש העמוק והכואב, אך לבסוף נראית איזו שהיא קריצה, וסוג של הומור – שמאזן את הנוגות והמלנכוליה ששורה על תעתועי חייו,
אכן קיימת כאן תחושה של התרסקות אך מיד אחריה תקומה מידית, עם תובנות חדשות לחיים, הבאות לידי ביטוי ביישומן:
תוך כדי קריאה מתגלה אדם רומנטיקן ללא – תקנה, והתשוקה נחשפת בכתיבה מרגשת, וישנן קטעים שעדיף לקראם שוב ושוב, כדי לחוש את השפה העשירה, שמבטאת את יכולת הכתיבה המדהימה שלו.
אישית אהבתי ביטויים שאאמץ אותם הן בדיבור והן בכתיבה כדוגמת:"אלת המזל אוהבת את הנועזים-
המעיזים " "נערו חוצנכם, קרעו מחלצותיכם החונקות את חייכם, העזו להעיז,
העזו לחוש ולבדוק.. הרשת תיפרש"!
לגבי בחירתו בחיים היותר פשוטים שמדרך הטבע משבים את הזמן ומרגיעים את הלחץ, הרי קטע מדהים: "דאגותיכם כצליפת שוט באחורי הסוס הדוהר אל תהום חייכם!.. מה לך כי תיעצב נפשך על הבלים???
מסמר ועוד מסמר _ דאגה ועוד דאגה .. בארון המתים שלכם!!!