דרך עיניה של ילדה קטנה נחשפת לנו תמונה מצמררת של משפחה שניצלה מהתופת והשפעת הנזק המצטבר מהתקופה ההיא.

לְוֶרָה, אחות גדולה בשם אניקה שנולדה וחיתה בלאגר, לימים אחרי צעדת המוות, אניקה והאם הגיעו לארץ וכאן האם ובעלה התאחדו ונולדה בתם וֶרָה שמגיל צעיר אהבה מוסיקה, לימים הפכה להיות מוזיקולוגית ד"ר לפילוסופיה בהצטיינות, מבלה ולומדת בעולם הגדול. בין היתר באוקספורד ובסורבון.

ילדה יפה שדיברה שפות כי אמה לא למדה את העברית ולכן דיברו הונגרית וסלאבית.

אניקה ובעלה עזבו לארה"ב וזה היה משבר במשפחה, וכשחזרה לביקורים כאן, הפכה לאמריקאית לכל דבר שהסתירה את קעקוע המספר שנקבע לה ביד במחנות.

הפער הלך וגדל, הסבתא "אוממה", חייתה איתם, ממנה למדה את סיפורי "צאינה וראינה" ומיטב סיפורי התנ"ך.

את קשיי חייה מביעה כאן ללא כחל וסרק.

אהבה גדולה וחרדתית מצד ההורים, שקרה להם נס ונולדה להם, פה בארץ ילדה, אחרי כל הטראומה הנוראית, ומצד שני חרדה שעוברת כחוט השני אל נפשה הדמיונית והיצירתית של הילדה.

הספר נכתב במשיכת מכחול אחת. סיפור בתוך סיפור:

• של התקופה המזעזעת ההיא שמסבירה את ההתנהלות כאן.
• חיי ורה כאן בארץ וכל ההרפתקאות של הילדים בבית הספר ובנעורים.

המשפחה נקלטת – אוגרת חברים משם, מכל מיני לאומים שנפגשים ומאורחים, ויוצא מזה משהו, חם ומלבב.

עצות מצמררות של אישה שמבלה במיטב הערים של הודו, מרגיסטאן ועד דראמסלה, פונה, מומביי, כלכותה ועוד.

חיה את חייהם, נוסעת ברכבות בדרכים ממושכות, ואוכלת את האוכל שלהם.

לא רוצה להידמות להם אלא לשאוב מהם את הרוחניות, את גדלות הרוח ולא את גבהות הרוח.

המזעזע הוא הסיפור שמשתלב בכל חייה הפרטיים, החל בילדות אומללה, ובאונס במשך שנים ע"י אביה ואחיה ברוך, ועד שהיא מגיעה לישיבת "אור החיים" בבני-ברק, שם מיעדים אותה לשידוך בלתי מתאים בעליל, שחוזר על אותם דפוסי התנהגות מזעזעים של משפחתה מהעבר, כאשר אז האמא ידעה את הכול ושתקה בבחינת "סייג לחוכמה שתיקה" שמא גם היא תאבד את חייה בהלשנתה.

גבורה אמיתית !!!

חוזרת מחוזקת, תיאוריה חותכים כאבחת סכין בגוף, אנו מרגישים שנשמתנו נעתקת. 

זאב כספי גר בשלושה מקומות וסיפורי חייו הללו נצרבו בו חזק. הוא מביע את רגשותיו וסיפוריו.

משפחתו הייתה בין מקימי "יסוד המעלה".

סיפוריו פיקנטיים, אם כי נראה לי כי לכל אדם יש באמתחתו – סיפורים מיוחדים מתקופות חייו השונות.

ספרון חמוד, נותן מחשבה כי כל אדם באשר הוא עמוס בסיפורים, ואם היה מתיישב וכותב קצת אנקדוטות מחייו –היה נוכח עד כמה המציאות שונה מן הדמיון.

בדרום ניו-ג'רסי מתגורר רב זקן שמבקש מהסופר שיכתוב עליו הספד ברגע יום הדין.

היות והיו עוד מספר שנים טובות עד מותו.

לקח שמונה שנים עד שעמד על טיבו של הרב, חכם שבאדם, וזה הביאו למחוז ילדותו בנושאי הדת.

בשיחות המעניינות עם הזקן הוא מתוודע לענייני הדת בצד החיובי, ולאחר שמונה שנים הגיע קיצו. הוא כותב הספד שבעצם מסכם את אמונתו החדשה שהינה הקשבה והכלת האחר.

באותה תקופה בדטרויט, הוא פוגש כומר שחור שהיה בעברו פושע מכור לסמים, ובתיקון הבלתי מובן שלו, הוא מטיף בכנסייה עלובה לחסרי כסף, עלובי חברה, ובכך מספק את נפשו הדוויה.

האמונה מחזקת בדרכה האבסטרקטית את האנשים מכל קצווי הקשת, ובכוחה לנחם ולשאוב כוח כדי להמשיך ולהתמודד עם החיים שנחסמו בפניהם.

הסופר עצמו מנהל מפעלי צדקה בדטרויט.

ספר מרתק, עם חשיבה יוצאת דופן, שנובעת בראש וראשונה מהשיחות עם הרב שחף מכל רוע.

סיפורה האוטוביוגרפי של האישה האומללה הזו פורסם ברבים.

במותה השאירה לביתה תמי מונטאג, סוג של צוואה, ללקט דפים שנכתבו מתוך דם לבה, ולהוציא אותם לאור.

אנו מתוודעים ל"חסידי גור" סוג של כת הלוחצת את האישה לפי חוקיה, הן בשידוך והן במהלך חייה. אסתי יצאה בשאלה, לאט אבל בטוח, עם כאב לב נוראי והידע שלא תראה את ילדיה המוסתים, ועד ההחלטה ליטול את חייה בידיה.

העולם החסידי נחשף כאן במלוא כיעורו ובמיוחד בעלה שאילץ אותה לעשות מעשים חריגים כדי לגרום לו הנאה סוטה,

ווינשטיין אינה חוסכת, לא תיאור ולא מעשים שאדונה, בועלה ובעלה גרמו לה.

הם יכולים להתבייש במעשיהם הנלוזים. וכך זה עובר מדור לדור.

עולם חשוך, ארכאי, רשעותי שבו האישה חייבת לציית לכל ציווי ללא התחשבות ברגשותיה.

בחורה בת 17 מתחילה למעשה את חייה עם אנשל בעלה העתידי שמתהלך מתחת לחלונה שבפרנקפורט וחייה מתמקדים ביודן גאסה.

החלון היה מסגרת חייה ומאדן החלון נשקף עולמה שדרכו היא הרגישה קשר לעולם, שבנה את הפנימיות המדהימה שלה.

החיים התוססים בסביבתה גרמו לה אושר כמו: ריחות של עוף ודגים, הלבשה, וכל בעלי המקצועות שנעלמו ואינם.

במקביל מטלות חייה בגיל צעיר היו חשובות אך שוליות. חלון אחד בכל אחד מדירות היהודים.

הפגישה בין גוטלה לגבר היפה, קרתה ברחוב, מתחת לחתונה, והרטט אליו הביאו אליה.

מכאן ועד הנישואין לראש משפחת רוטשילד, הדרך הייה קצרה וקשה, במיוחד כולם נאבקים בעוני וביום יום, ואצים לדרכם.

מאיר – אמשל – רוטשילד נולד 1744 ונפטר ב- 1812 הוא מייסד השושלת המפורסמת. אשתו גוטל מתה 30 שנה אחריו !

הסופרת מאד חברה לדמותה שהייתה מלאת ערכים וחוכמת חיים. ספר ביוגראפי רב מכר עקב גוטל שמדברת את מחשבותיה בצורה יוצאת דופן.

רוטשילד קבור בפרנקפורט- ולאור תחקירה המקיף של הסופרת ניתנה לקורא/ת הזדמנות פז להיחשף לדמויות של המשפחה.

הרומן הוא היסטורי ועליו נבנה בספר.

בפרנקפורט ישנו מוזיאון ובו שיחזור קורות המשפחה.

מאיר הוא הסבא של אדמונד דה רוטשילד המפורסם.

10 מילדיהם שרדו מתוך ה- 19, יגונה הוסח בעשייה.

הספר מומלץ בכל פה, כתוב ברגישות ומנוסח מדהים.

מדהים, מרתק ומיוחד. אינטלקטואל, היסטוריון בעל כישרון ווירבאלי, שנון…  שנון…

צעדתי איתו בספר לאורך ההיסטוריה של תקומתו.

שבעים וחמש שנה עם זיכרון שמסדר לנו את הפרקים ההכרחיים מתקופת המנדט, ועוד מוקדם יותר ההיסטוריה המשפחתית של אימו ואביו. כל מי שבגילו, יכול לחוש את משק כנפי הזמן שלנו בארץ בתקומתה ולפניה.

מעבר לסיפור האישי הכן בצורה מפתיעה, זקוקים אנו למילון עברי-עברי על מנת שנבין את כל הדקויות.

"אלבום הכשלים" ביחסיו עם הוריו נותנים בו את אותותיהם. אביו השחקן, מה"מטאטא" ועד ה"אוהל", הגיבורים והשחקנים, יושבי כסית ואיזור רח' גורדון ליד דיזנגוף, ממחישים לנו איך הסתלק לו הזמן מבלי שוב. בהיותי ילדה תל אביבית ובוגרת הגימנסיה הרצלייה, כל מילה עליה בסלע, מה עוד שברוך בן יהודה המנהל המיתולוגי היה דודי היקר והחכם. חובה לצטט את ביטוייו של לונדון, כי לדעתי הוא חיבר שפה מרתקת שצמודה לרגילה כל תקופותיו: "טנדו" "עלי כותרת" יחסיו בתקשורת ועשייתו הבלתי נלאית כתובים פה, ולא כסיכום, כי לאחר מותו של מוטי קירשנבאום שהיה צמוד לו במשך 13 שנים, בעשייה של מהדורת חדשות יוצאת דופן.

לונדון ממשיך בדרכו ללא חסם וללא נגף משום כיוון.

כי זה הוא !!!

זהו סיפור אוטוביוגרפיה על אביו של עמוס טל-שיר שבזמנו היה בלהקת הנח"ל, ועבר מהפך אישי והפך להיות נגר כאביו, שעיסוק זה בעצם הצילו ממוות כשנשלח למחנות העבודה בהן שהה בתקופת מלחמת העולם ה- II.

אריה, אביו של עמוס, היה בעל קול וזיכרון נדיר לשירה קלאסית, בעל ידיים שמסוגלות לכל עבודה.

סיפורו של אריה מגיע לאוזני בנו שבמשך שנים לא הצליח להוציא מפיו את עלילותיו.

הסיפורים מקבילים ועוצמת כוחו של אריה בכל שעבר, הישרדותו היוצאת דופן, ובעזרה לאחיו בתקופת המלחמה, משאירה את הקורא בתדהמה בלתי פוסקת. במלחמה כמו במלחמה, ללא שום הנחות אבל עם אנושיות שנובעת מאופטימיות, מצליח אריה האב להינצל.

במקביל בנו מספר את סיפור חייו: בתיכון, בצבא, במלחמת לבנון השנייה. הוא עצמו ירש את כישרון השירה מהאב ואת בחירתו לעבוד בנגריה.

הקריאה רהוטה, המחקר על גיטו לודז', וזקסנהואוזן וכל קורותיו, כתובים כמו מתוך יומן אישי. מדהים.

בשנתיים שהיה למנצח-פסנתרן, בין קבלת ניצוח לבין ג'וב חדש, כתב בצורה ייחודית, מקצועית, את קורותיו ששזורים מגיל חמש במוסיקה שהיא עיקר עולמו.

כשמונים את האנשים שליוו אותו לאורך כל הדרך, מאביו, דרך ארתור רובינשטיין וזובין מאטה וכל ההצטלבויות של חייו בארץ ובעולם, מבינים כי בדור אחד, אולי מצליחים שלושה עד ארבעה פנומנים שכאלה, להתברג לעולם הקלאסי – ולעולם.

הספר רצוף במונחים מוסיקליים טכניים, שלא תמיד היו קלים להבנה.

בארץ, בארנבוים שנוי במחלוקת בגלל דעותיו השמאלניות והפך להיות פרסונה נון גראטה, גם בגלל נגינתו את וגנר, שנוא נפשם של ניצולי השואה.

היום בארנבוים הינו מנהל האופרה של הלה-סקאלה במילנו.

אין ספור פרסים הוא קיבל, מאביר מסדר האימפריה הבריטית, וחבר לגיון הכבוד הצרפתי.

בארנבוים נולד בארגנטינה, אמו לימדה אותו פסנתר בהיותו בן חמש, משנת 1952 חי מספר שנים בישראל. מאז ועד היום כמעט ואין מדינה בה לא ניגן או ניצח.

את "דון ג'ובאני" ניצח לראשונה בפסטיבל אדינבורו .

בשנים 1991-2006 היה המנהל המוסיקלי של התזמורת הסימפונית של שיקגו.

ילד רגיל ממשפחה שחייתה בפולין. למדו שם עברית והתפללו.

בתחילת המלחמה ערב השנה 1939, החלו הגרמנים להפציץ ולהרוס. המחסור בהכל החל לתת את אותותיו והגזירות במקביל. סגירת מוסדות היהודים ובתי הכנסת.

ההשפלה החלה ומכאן החל תהליך חייו המדהימים והנועזים. זיסרמן בעל זיכרון מופלא מוביל אותנו בצורה מדויקת, דרך גטו ורשה – ותחושת המוות הבלתי פוסקת מלווה אותנו. המצב שהחמיר והמונים שמתו ברחובות, גרמו לו לנחישות, וכך גם עזר כמה שניתן להוריו בגטו. כשהחלו האקציות וגירוש המוני יהודים למזרח, חוסר הוודאות וחיי הזוועה במהלך היום אפשרו רק למעטים מאוד לשרוד בחיים.  חיים אומללים ללא תקווה. מהקרון לטרבלינקה, הצליח להימלט. המחיר תמורת הסגרת יהודים היה קילו מלח או סוכר. משם למאידנק ולמחנה בודזין. כוחו היה במותניו, כך שבכל מקום עבודה הסתדר ורכש תוך כדי כך ניסיון, וכך ניצל.

המשך ההרפתקאות מלוות בייסורים ובאומץ בלתי רגיל, היה במחנה "פלאשוב" ליד קראקוב בפולין. חסיד אומות עולם אוסקר שינדלר לקח משם יהודים לעבודה במפעל המתכת שלו.

משם הועבר הכותב למכרות המלח "וויליצ'קי, עזר בהורדת ציורים מהמוזיאון הלאומי של פולין בקראקוב, ארז את התמונות בארגזים בצורה מסודרת, בהתאם להוראת הנאצים אוהבי האומנות, על מנת לקחתם בתום המלחמה לגרמניה.

כך הלאה סיפורי גבורה מופלאים משולבים בתלאותיו עד הגיעו לארץ מנמל "טריאסטה" שבאיטליה. תיאור כל המעבר דרך כל הארצות באירופה עד יוון ועד איטליה.

סוף המסע עליה על אוניה "וודווג" ואיתה הגעה ארצה לעתלית.

ספר הנצחה מעולה. רוח האדם האחר.

שסיימתי את הספר בנשימה עצורה, לא תיארתי לעצמי, שסיפור שהינו די בנאלי בחיינו אנו, במאה – 21, יגרום לי כזו טלטלה. מוסינזון כותבת בפרטים וברגש, וחודרת לקורא, לכל נימי נפשו.

לגבר הצעיר שפגשה באתר האינטרנט, כותבת הסופרת, את כל מה שחשה מהרגע שיצרו קשר.

תוך כדי, היא מכניסה בכישרון רב את סיפור חייה, ואת נישואי הפשרה שלה,שבינתיים עלו על שרטון. בתה הצעירה, תלמידת תיכון, הופכת להיות חברתה הקרובה ביותר ומאזינה לה, וכמו כן משתפת פעולה בבגידה המרגשת של אימה וה"נסיך".

תיאורי השיחות המפורטות, הלא פורנוגרפיות, והמפגשים במהלך השבוע שבעלה לא נמצא, הינם מסטר פיס, שתיאוריי הפגישות והתשוקה ביניהם מוחשיים ומצמררים.

ההתפרצות הרגשית והגופנית ביניהם, חודרים לנשמה, כי ההתאהבות הינה עם עוצמה כבירה. עד שבאופן טבעית היא הופכת למסוכנת וחסרת סיכוי בגלל הפרשי הגילים, והנישואים הקשים של השניים. קשה להתעלם מכישרון התיאורי של מוסינזון, הנאה מרגשת.