יולי 23

אהבה אבודה – אליסון ריצ'מן

lost-love

סיפור נוסף על מקריות – אובדן – מלחמה – תקוות – נואשות.

 

פראג היפהפייה עם יהודים אמידים ומשכילים עדיין לא מפנימים את הטרגדיה המתממשת מול עיניהם.

 

ג'וזף ולנקה מתאהבים – וממש לאחר החתונה מסדר להם קרוב משפחה סרטיפיקטים לחיים קצת אחרים בארה"ב.

לנקה

מעדיפה להישאר עם משפחתה, וחמש שנות סבל באיטיות מזעזעת מאבדת את כולם בטרזיינשטאט ובאשוויץ.

 

בטרזין העיר – ניסו להשוות לעולם חיים נורמאליים דרך המסמכים של הצלב האדום. לנקה ניצלה בזכות כישרונותיה הטכניים והציורים המופלאים שציירה עם חבורת יהודים מוכשרת.

הדבר לא בא לעזרתה ולקראת סוף המלחמה מאבדת את משפחתה.

 

לימים כשהגיעה לאמריקה – אהבתה לג'וזף לא פסקה, כשנודע לה שבבריחתו לארה"ב – טבעה האוניה מפגיעת טורפדו – לנקה שמרה בזיכרונה את האהבה המטרפת וכאבה זאת עד יומה האחרון.

 

לימים נישאה כמו רבים שאיבדו את יקיריהם וניסו לעגן ולהבטיח לעצמם חיים אחרים.

 

הגורל המתעתע הפגיש בגיל מעל 80 את שניהם …. סיפור מדהים.


 

יולי 5

אדיוס המינגווי – ליאונרדו פדורה

adios

בלש שבעברו נתקל באחד מגדולי הסופרים השנויים במחלוקת, מחליט לכתוב על המינגווי מנקודת ראות שלו, לאחר שיצא לפנסיה.

 

כתיבתו היא בסגנון ראיונות של אנשי עבר בהוונה בירת קובה, בחיוויה, המקום שגר בו וגם נמצא שם המוזיאון. לימים המינגווי נדד לפאריס, לספרד ולארה"ב שם נקבר. יוצא דופן היה הסופר האגדי בהתנהגותו היומיומית. יכול היה לצוד דג חרב ולחלקו לאנשים העניים שחיו שם בכפר. בחצר ביתו התגלו שרידים של גופת גבר שנרצח שם לפני עשרות שנים.

 

אהבתו הגדולה הייתה ציד, דיג, אהבה וכתיבה, להיות במרכז החבורה ולשלוט בשיחה, גם עיתונאי שהשתתף בספרד במתקפה הרפובליקאית ושם צולם הסרט "אדמת ספרד" עם חבורת לוחמי גרילה צרפתיים נלהבים, התקדם לקווים הנאציים אחרי הנחיתה בנורמנדי, ועוד וויסקי ועוד ג'ין…

 

כשכל תאוות חייו נחלשו החליט לשים קץ לחייו.

 

פדורה שכאן הופך להיות קונדה הסופר תוהה גם על נתינת הכספים שזכה בפרס נובל לספרות ולא טרח להגיע.

אנרכיסט מוכשר באופיו .

דמות שונה.


 

 

יוני 2

נתניהו – ביוגרפיה – בן כספית

netaniahoבן כספית העיתונאי ערך מחקר רציני על התופעה שנקראת בנימין נתניהו.

 

לאורך כל הספר – בצורה יחסית מאוזנת, מתוארת משפחתו שבה נולד, כל ילדותו ונערותו, ואפשר להגדיר את גרעין הצלחתו, בחינוך המוקפד, בחיים בארה"ב ששם ספג את האנגלית כשפת אימו.

אפשר לומר שהמטרה שלו קידשה את כל האמצעים. הנחישות הנובעת מלעשות סדר באומה לא תמיד תאמה את אנשי האופוזיציה וכמו-כן גם של הקואליציה.

 

בהיותו בעל שיעור קומה – לא נשברה רוחו חרף כל המשמיצים אותו ואת אשתו, וכל תיקי הפלילים שעומדים מעל ראשו. הוא סימן את הצלת המדינה הזו – אם כי המשפט "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות".

 

ניתן להשוות את משפחתו להרבה דמויות מן ההיסטוריה שהיתוו את דרכם הלא קלה לפסגה ולעיתים ניתן לחשוב כי ההדוניזם גובר על ההחלטות הדרמטיות שמשרתות את עמנו בכל מחיר, חוזקו הנפשי נובע כפי הנראה, מהקהל המיינסטרימי שדוגל במנהיג בוטח ושם עליו את יהבו מבלי לבדוק בציציות מעשיו שהוליכו אותו לעמדה שכזו.

 

לעיתים נדמה כי שנאתו לתקשורת ולשמאל נובעת מהחלטתם להכשילו, ולזה לא ייתן דרך ואפשרות מתוקף תפקידו.

 

הספר נקרא בנשימה עצורה, בן כספית מתאר בצורה אובייקטיבית ככל הניתן את כל ההיסטוריה של עם ישראל שביבי כמעט בן גילה.

כך אנו מתוודעים בספר הלימודי הזה על המסעות לארץ המובטחת מסוף העידן הפלשתינאי עד היום, כל החיבורים של הדמוקרטיה – וממשלותינו לאורך השנים וכל ראשי הממשלה והתרגילים, והפוליטיקה שלא חפה ממניפולציות ותמרונים מודגשת בספר הנידון – ללא כחל וסרק.

 

חשוב שיהיה בכל בית.


 

מרץ 19

יום אחד שנה אחת – תמר אבידר – אטינגר

ספרי אוטוביוגרפיהבשנת 1984 נפטרה אמה לבית רביב – גלעדי

 

בצורה מרגשת ביותר כותבת אבידר את הידרדרות אמה, סיפור מאבקה של אשה יוצאת דופן וחזקה.

 

הרצון של בני המשפחה להשאירה בחיים מתוך אהבה והתחשבות, ומנגד בגידתו של הגוף בהיותו נתון למחלה הממארת.

 

הדברים שכולנו כמעט נחשפנו מתורגמים בכאב גדול למצב של רע הכרחי.

 

העקירה מן הבית החם והעוטף, לבית אבות ללא הקשר התומך הסביבתי (הצגות עם חברות, פגישות לשיחות נפש) היא מהפך נפשי, ואין פה השלמה כפי שנהוג לחשוב.

 

בימים שלפני הניתוח השני – מצליחה הסופרת לדלות את האוטוביוגרפיה של אמה שלא דברה על כך מעולם. למרות שהייתה כבר עור ועצמות, הרגישה האם שזו צוואה רוחנית לילדיה, וכך אחרי מותה הם ישבו, אחיה, אחותה והנכדים להקשיב לסיפור של עוד אחת גיבורת ישראל, אמיצה, חרוצה, בלתי מתפנקת ועמוד התווך של כל המשפחה, משפחה שיודעת להוקיר את אמם ולכבד את זכרה.

 

מרתק, מסמך אנושי מאוד מרגש.

 

נכתב ב- 1984


ינואר 29

דו-שיח בין ירון לונדון ואפרים קישון

dialogזהו ספר ראיונות שנמשך שישה ימים במקום מושבו של אפרים קישון בשוויץ, שם הוא פותח את סגור ליבו בפניו של אחד המראיינים היותר שנונים והבלתי מתפשרים – ירון לונדון.

 

דו-שיח גלוי לב, כל יום יחדיו ונחשף עברו המרתק והאמיץ של ההונגרי בעל המבטא ואחד המצליחנים בין כותבי הסרטים הישראליים כדוגמת: "סאלח שבתי", "ארבינקא", ו"תעלת בלאומליך", ומבלי לשכוח את "השוטר אזולאי" וזו לא שפת אימו.

 

הסיפור הינו מרתק, מרגש ומלא השראה, כפי שתיעד ירון לונדון, שניהם למעשה משתי קצוות הקשת.

 

בזכות ההומור וידע במשחק השחמט, בזכות חדות העין והגאונות, השתרבב לטעמו של הקהל הישראלי וזכה להצלחה מרובה.

 

קישון שהינו חתן פרס ישראל, מדבר פעם ראשונה בגילוי לב חושפני על חייו בהונגריה עם כל ההיסטוריה של התופת.

 

ספר מעולה, הסדרה שודרה בערוץ 8 בטלוויזיה.


 

דצמבר 27

מכתבים ברוח – יוסי בנאי

letters-in-the-wind

יוסי בנאי, מטובי השחקנים בארץ, זמר בוגר להקת הנח"ל, כתב יחד עם ניסים אלוני, וגם לגשש החיוור, כתב ספר פרידה מהאנשים הקרובים לו שחש שהוא חייב לכתוב להם הספד, גם בגלל החיבה אליהם וגם בגלל העבודה המשותפת אתם שהוסיפה לו במהלך השנים.

 

יוסי הלך בטרם עת, כמו רבים בתקופתו.

 

ישנם פרידות מצמררות, מלאות נוסטלגיה כמו לדוקטור X, רופאו, פאניה לוביץ, שייקה אופיר, ניסים אלוני, סבא ואמא שלו ועוד רבים וטובים.

 

לדעתי הפרידה מג'ורג' ברסנס – נתנה לנו את עוצמת אהבתו לשנסונים המיוחדים שאותו זמר שר ובנאי תרגם וגרם לאנשים להתאהב בשפה הצרפתית וברומנטיקה שלה.

 

יכולת הכתיבה המתוחכמת והמתובלת בתבלינים המיוחדים לו בלבד, גורמת לשפת היום-יום שלנו להיראות חיוורת.

 

ההודיה שלו שלקוחה גם מהמקורות אותם שאב מהבית, יוצרת מנגינה לסיפורים כרקע מאוד מעניין.

 

חבל על דאבדין והרשימה בספר מראה זאת.


 

אוקטובר 13

פאני וגבריאל – נאווה סמל

fani-and-gabriel

לעיתים קורה שאני מניחה את הספר מתוך אילוצים, ואילו  פה נדחקו האילוצים ועברתי לקריאה שהייתה סוחפת.

ייתכן שהסקרנות גברה עם הכרותי, לא באופן אישי כמובן, את משפחות סמל ואת ארצי הידועות.

ולחשוב שאותו סבא לא עקבי, ארוגנטי, גנדרן ורודף נשים, יכול היה להביא לעולם עוד צאצאים  מוכשרים כדוגמת יצחק ארצי ונכדיו המבריקים.אותו בן ,יצחק ,נישא למימי שהיתה שכולה ,עקב המלחמה ההיא

חרף היותו בן יחיד וללא אב מחבק , בזכות אישיותו ,הקים בית בישראל והם הטביעו את חותמם כאן לשנים רבות.

והסיפור מתחיל כך: גבריאל הסב האמריקאי, פגש את פאני ב- 1914, ומלבד טבעת אירוסין, נעלמו עקבותיו במלחמת העולם הראשונה…מקום הימצאו לא נודע ,בכל זאת היא נשארת נאמנה לו..ומצפה..ואיתנה בדעתה כי תפגשהו ביום מן הימים. הקורא יודע על הישרדותו.. אצל איכרה לריסה,שנשארה עם בנה קוסטיה,  ומאמצת אותו  אל חיקה,

את הפליט שממציא שהינו רוסי מאודסה.

חולפות להן השנים הוא עוזר לה בכל, והיא מצדה מתאהבת עד כלות ומוכנה להתגייר למענו..והוא מצדו ממשיך הלאה.

הוא חוזר אל כפר הולדתו ושם ה"אוד המוצל לפליטה" נאלץ לשאת את פאני שחיכתה..המיזוג הגופני, לא הצליח לגרום לו להרגיש ולאהוב.בנו החביב השאיר אותו קמעא וכמו שהגיח לעולמה,

שוב לקח את מקל הנדודים,וברח מאחריות כדרכו.

כאן נעשתה עבודה נאמנה,השוואות לסיפורי המיתולוגיה היוונית,והפגנת ידע רב ביהדות , בלשון הקודש..שמאירים לקורא מקצת בפיקנטיות את  הנעשה.

פאני הסבתא האובססיבית, עברה למעשה, את שתי מלחמות העולם בלח גבריאל. תחושת האהבה והנאמנות שחשה אליו עברה כחוט השני לדאגה כלפי בנה. וזה לא איפשר לה לבנות חיי רגש נוספים.

בארץ נולדו הילדים למימי ובנה יצחק , ומעולם לא הניחה להם, והם הפכו לאג'נדה משפחתית אחת.

הסבא גבריאל הרציג התגלה באמריקה, לאחר שנטשם, עשה עסקים לא רעים, ולא נישא בשנית, חי עם אשה בשם קלרה.שקלרה הגיעה לארץ חיו תקופה יחדיו שלושתם. שני הנישואין שחוותה פאני עם גבריאל בהפרש של שנים, לא קרבו אותם מלבד התשוקה בינהם.

לארץ חזר עיוור לבסוף..נרגן ועצבני, לא התרגל לעם האסייתי,לחום ולסוציאליזם. חיי השיתוף דחו אותו לחלוטין.

למזלו הטוב המשפחה בערוב ימיו קבלה אותו לי "דם זה לא מים". נאווה ראתה את הסב לראשונה בגיל חמש. מדבר כמה שפות, ונשאר אלגנט במהותו.

שנים קשות של אחרי שואה, ותקומת המדינה, לא סיפרו את הטרגדיה שקרתה ברומניה, והיה קשר שתיקה על מה שאירע למשפחה.

שאלות שצריכות היו להישאל.,נדחקו לקן זווית..מימי האם איבדה אם ובת במלחמה..

בכל זאת..המשפחה נתנה סוג של נינוחות משפחתית  ואהבה למרות שלא היה כסף.

…כל הסיפור ,היוצא דופן של זוג שנישא בשנית,משתרע על פני שתי יבשות, תוך כדי פרעות, עזיבות, אדמה נשמטת מתחת, נשמע יותר ויותר במהלך המאה עשרים הינה ההישרדות האישית בתואנה שאסור לשפוט אף אחד מהניצולים של אותה תקופה.

סמל עשתה פה עבודת שורשים מיוחדת במינה. לבני משפחתה ולקהל הקוראים המרותקים לדמות הססגונית, של גבריאל שאחנו אמורים להרגיש זעם כלפיו..אבל אני חיבבתי אותו ואת

חוסר הבאנאליה שבו. מרתק….ההיסטוריה הייתה כמו לימוד באוניברסיטה.


 

אוקטובר 9

מסעותי עם ורה – אדית ז"ק

juerny-with-vera

דרך עיניה של ילדה קטנה נחשפת לנו תמונה מצמררת של משפחה שניצלה מהתופת והשפעת הנזק המצטבר מהתקופה ההיא.

 

לְוֶרָה, אחות גדולה בשם אניקה שנולדה וחיתה בלאגר, לימים אחרי צעדת המוות, אניקה והאם הגיעו לארץ וכאן האם ובעלה התאחדו ונולדה בתם וֶרָה שמגיל צעיר אהבה מוסיקה, לימים הפכה להיות מוזיקולוגית ד"ר לפילוסופיה בהצטיינות, מבלה ולומדת בעולם הגדול. בין היתר באוקספורד ובסורבון.

 

ילדה יפה שדיברה שפות כי אמה לא למדה את העברית ולכן דיברו הונגרית וסלאבית.

 

אניקה ובעלה עזבו לארה"ב וזה היה משבר במשפחה, וכשחזרה לביקורים כאן, הפכה לאמריקאית לכל דבר שהסתירה את קעקוע המספר שנקבע לה ביד במחנות.

 

הפער הלך וגדל, הסבתא "אוממה", חייתה איתם, ממנה למדה את סיפורי "צאינה וראינה" ומיטב סיפורי התנ"ך.

 

את קשיי חייה מביעה כאן ללא כחל וסרק.

אהבה גדולה וחרדתית מצד ההורים, שקרה להם נס ונולדה להם, פה בארץ ילדה, אחרי כל הטראומה הנוראית, ומצד שני חרדה שעוברת כחוט השני אל נפשה הדמיונית והיצירתית של הילדה.

 

הספר נכתב במשיכת מכחול אחת. סיפור בתוך סיפור:

  • של התקופה המזעזעת ההיא שמסבירה את ההתנהלות כאן.
  • חיי ורה כאן בארץ וכל ההרפתקאות של הילדים בבית הספר ובנעורים.

 

המשפחה נקלטת – אוגרת חברים משם, מכל מיני לאומים שנפגשים ומאורחים, ויוצא מזה משהו, חם ומלבב.


 

אוגוסט 2

ניצה סוקולובסקי

עצות מצמררות של אישה שמבלה במיטב הערים של הודו, מרגיסטאן ועד דראמסלה, פונה, מומביי, כלכותה ועוד.

חיה את חייהם, נוסעת ברכבות בדרכים ממושכות, ואוכלת את האוכל שלהם.

לא רוצה להידמות להם אלא לשאוב מהם את הרוחניות, את גדלות הרוח ולא את גבהות הרוח.

 

המזעזע הוא הסיפור שמשתלב בכל חייה הפרטיים, החל בילדות אומללה, ובאונס במשך שנים ע"י אביה ואחיה ברוך, ועד שהיא מגיעה לישיבת "אור החיים" בבני-ברק, שם מיעדים אותה לשידוך בלתי מתאים בעליל, שחוזר על אותם דפוסי התנהגות מזעזעים של משפחתה מהעבר, כאשר אז האמא ידעה את הכול ושתקה בבחינת "סייג לחוכמה שתיקה" שמא גם היא תאבד את חייה בהלשנתה.

 

גבורה אמיתית !!!

חוזרת מחוזקת, תיאוריה חותכים כאבחת סכין בגוף, אנו מרגישים שנשמתנו נעתקת. 


אוגוסט 2

לרקוד בוטו בניו-יורק – זאב כספי

boto-danceזאב כספי גר בשלושה מקומות וסיפורי חייו הללו נצרבו בו חזק. הוא מביע את רגשותיו וסיפוריו.

 

משפחתו הייתה בין מקימי "יסוד המעלה".

 

סיפוריו פיקנטיים, אם כי נראה לי כי לכל אדם יש באמתחתו – סיפורים מיוחדים מתקופות חייו השונות.

 

ספרון חמוד, נותן מחשבה כי כל אדם באשר הוא עמוס בסיפורים, ואם היה מתיישב וכותב קצת אנקדוטות מחייו –היה נוכח עד כמה המציאות שונה מן הדמיון.