דצמבר 9

פה ושם בארץ ישראל – עמוס עוז

חתן פרס ישראל שכתב כ- 30 ספרים, בחר בסיפורת שונה בספר זה.

הוא מסכם מפגשים שערך ברחבי האר ובכמה מקומות רגישים ניהל שיח וסיג אודות גזענות, דת ונושאים אקטואליים.

יכולת הכתיבה הבהירה שלו פותח חלון רחב יותר של מה שחושבים התושבים במקומות האלה. הנושאים הנדונים הם:

מלחמות אחים שעלולות להתפרץ מידי פעם, על שנאה וקוטביות, כך הוא מעמיד את כולנו מול מראה זו. זה לא נוח ואפילו מרתיע עד מפחיד, והוא לא עושה לקורא חיים נוחים.

בהיותו שמאלני מובהק  הוא מדבר על היחס אל הערבים וחושב שאל לנו לשכוח את הזולת וזה לאור תנאינו היותר נוחים בארץ. האמת היא שהביטחון גוזל מאתנו זמן אבוד לדברים אחרים.

פגישותיו הן בעיקר בירושלים בשכונת גאולה, ששם הדת קפאה על שמריה.

מקום נוסף שבו נפגש עם אנשים הוא בית שמש ששם יש מגוון רחב של דעות ומחלוקות פוליטיות.

אין חדש תחת השמש בקיבוץ הגלויות שלנו. נובמבר 2012

אוגוסט 13

אות מאבשלום – נאוה מקמל עתיר

זו פעם שנייה שאני קוראת את הספר המרתק הזה. לעיתים אני חושבת, כי המציאות הינה הבסיס התמידי לרב מכר.

התקופה התורכית מלווה את שלושת המשפחות המפורסמות הללו.

גרפולוגית בת 31, יוצאת לחפש גבר שכתב ידו מהפנט אותה, בעל תכונות אופי שבהם חשקה בעצמה. הכוונה לאבשלום פיינברג איש האשקולות.

משפחות שהצטלבו דרכיהן: פיינברג, חנקין, בלקינד ואהרונסון.

אילן היוחסין של המשפחות הוא סאגה: בראש הרשימה מאיר ושפרה בלקינד, שהביאו לעולם 5 ילדים שפאני ביתם הצעירה התחתנה עם ישראל פיינברג והביאה לעולם 3 ילדים. המפורסם מבין השלושה הוא אבשלום פיינברג אח לשושנה וצילה.

השתיים חיו שנים רבות בזיכרון והשינוי החל כשאבשלום יצא ללימודים ודיבר כמה שפות, והחל לעבוד בעתלית אצל אהרון אהרונסון, ממציא שימוש החיטה.

שתי בנותיו גרו איתו, כאשר אהרון אהרונסון ייעד את אבשלום העובד המסור לבתו רבקה, אבל קודם הנישואין של שרה עם חיים אברהם תבצעו. האהבה האובססיבית הייתה של אבשלום לשרה, ולשמחתנו המכתבים ששלח לה עם רמזים, הראו כי החיים מתפספסים לנו.

רבקה נישאה לגבר אחר אחרי שנטשה, וניהלה את מוזיאון המייסדים – בביתם, עד מותה, כשבתוכו ישנו החדר שבו התאבדה שרה לאחר שהטורקים הבינו את תכניות המחתרת של ניל"י.

ספר תמונות ומכתבים, עתיר עשתה עבודה דוקומנטרית מאלפת.

נכדה של צילה אחותו הקטנה של שנקרא ע"ש אבשלום פיינברג נהרג בתאונת אימונים בבסיס מצפה רמון בנגב. מן המפורסמות שירו המנוקד של אבשלום:

"אלף נשיקות לך אהובתי".

הנס שהתרחש בפתחת רפיח מצאו אחרי שנים את עצמותיו של אבשלום מתחת לעץ תמר שנבט ומצח מתוך גלעין תמר שהיה בכיסו.

יולי 27

עור הנמר – ענת אנג'ל

"בתוך כל דתייה טיפוסית מסתתרת נשמה משתוללת של אישה רגילה, שיעודה מאהב פרוע כדי לברוח איתו למרחקים". קטע משיר של ענת אנג'ל שנקרא "בתוך" תוך כדי קריאת שיריה המדברים לכל נפש מתגלה האוטוביוגרפיה היוצאת יופן של המשוררת. הספר נחלק לשניים; תהליך של חזרה בתשובה, עם השיר "גאולה" תרתי משמע, מתקופה מוקדמת. ו"כחול" בקונוטציה מינית, הכולל שירים מרגשים מתנגנים, מלאי רגש האהבה שרובנו מייחלים לשכמותה. ולראייה "בוא נתרחץ עכשיו במים פושרים, כי המים יחממו אותך מדי וקרים יקפיאו אותי (השיר "בוא – עמ' 25) עור הנמר כשמו כן הוא יש בו חברבורות קצת מתערערות ומלטפות יופי.

יולי 14

"מסע חיי" סיפורה של מינה קרימצ'נסקי

הנו סיפורה של אישה שעברה עשרות שנים ובערוב ימיה כתבה את סיפורה וכשהוא תם, הסתיימו גם חייה.

מינה נולדה ברוסיה ובהיותה אישה משכילה וערנית כתבה במדויק את נדודיה מרוסיה לסין, עת עזבה את אימה ואחיה ונסעה עם האב והאח לסין וברוסיה נסגרו שערי הברזל.

האתגרים שעמדו בפניה ובפני משפחתה לקוחים מעולם אחר דמיוני כמעט, תקופה היסטורית ומלחמות במאה הקודמת, ואילולא הדודה שיינה, יתכן ולא הייתה שורדת, ללמדך שבמלחמת הקיום היומיומית, חייב להיות בך משהו בסיסי-קיומי, חזק באופייך ורצון חיים ענק, כדי להמשיך הלאה.

החיים במוסקבה, והמסע לסין בגיל כל-כך צעיר חישלו את מינה וכשהיא סוף-סוף הגיעה לארץ והקימה משפחה עם גבר שפגשה בסין, במושב בצפון הארץ, זכתה לנחת ולהצלחה.

ההרפתקאות בספר הנן בלתי מציאותיות.

ההסתגלות מדי פעם למקומות חדשים והצורך להתמודד עם כל-כך הרבה בעיות – בנוסף לכך געגועים ליקירים שאינם, גרמו לחסך ענק של חום ואהבה, עד הקמת המשפחה בארץ והבאתם לעולם של שני בנים מוצלחים, עם נכדים ונינים ולתפארת המשפחה המיוחדת הזו.

מינה הספיקה לעבוד כאן שנים כמורה למלאכת יד ואמנית מוכשרת ביצירות קרמיקה וכמובן היא המאחדת העיקרית של המשפחה.

אשרי אנשים שזוכים לאריכות ימים בין היתר כדי להנחיל מורשת לדורות הבאים.

רוחה נובק – אוקטובר 2008

יולי 14

מהומות בקיו"זה

סדנא למשחק של צחי מילמן. בנווה צדק.

המקום הינו כפר דייגים קטן ליד וונציה.
נשות הכפר העליזות מתארגנות לבואם של הגברים, לאחר תקופה ארוכה.
הן מכינות להן את ההינומות, וה"פלונטרים" מתחילים מהרגע שכף רגלם של הגברים, דורכת בכפר.
העלילה מסתבכת והולכת, בהומור ובחן, שההורמונים המתפרצים, גורמים גברות וגם לגברים, קצת לאבד את העשתונות.
התלבושות מקסימות ומתאימות לתקופה , הבימוי של צחי מילמן, מלא חן, התפאורה ממחישה את האוירה, וכך זורמת לה הקומדיה.
איתן כרמלי בתפקיד "סופולו", הקוף נחמד וקופצני,
התרגום מאיטלקית קליל,יעל סבן השחקנית דומיננטית ומשעשעת מאד.

 

ולסיום שיר שאני כתבתי באותו ערב:  כמו שביט שחוצה את הקו,

כמו מטאוריט שנופל מעליו,

נפלת אל מסלול ,

שסופו בור חלול,

ושם בקרקעית הבור

ראיתי קצה של אור,

 

דלי מלא ברגשנות,

שחיכו לך שנים רבות,

גואים ונשפכים,

נגמרים לי החלומות.

יולי 10

כוחה של הרוח – רות אנגל אלדר

ספר מיוחד שמנסה להוביל אותנו לסוג של שלמות נפשית.

ד"ר רות אנגל אלדר היא ד"ר לפסיכולוגיה; סופרת ומרצה, מטפלת בעלת ניסיון.

הספר הזה הוא שונה. הוא מחזק ומראה לנו סוג של דרך לחיינו בידי אישה שהינה אקדמאית במלוא מובן המילה, אך יש בה חשיבה יצירתית שמנווטת אותנו לאורך הדפים.

צמחונות כדרך חיים, ליצור אמנות כלשהיא; מוסיקה, ציור, ריקוד, אמונה בשכינה שמובילה למוסר, טביעת אצבעו של האדם; כל אלה, נתיב קטן לאושר.

נתינה לאחר – אכילה נכונה – כביכול המוות בסביבה ויגיע עד אז מלאו את עצמכם – ברוח שלכם.

ישנן השגות כאן לגבי הפסיכולוגיה הקלינית, שבעצם לא ממש תרפוטית, כשבן אדם במצוקה נואשת עדיף לקחת כדורים מתאימים או לחבור לחבר נפש שיכול לתת תשומת לב, אמפטיה, ולחזק את הנצרך.  

מוסבר בין היתר בספר על יצרים, חירות מינית, רגשות אשם שלא מתועלים, וכל זה גורם לבעיות נפשיות וקונפליקטים. התרפיה הינה פסיכואנליזה, פסיכולוגיה הומניסטית ופסיכולוגיה רוחנית. הפסיכואנליטיקן תופס פה את מקום הכומר המוודה.

תעצומת הנפש הן אינדיבידואליסטיות. כל אחד נולד עם רוח שונה שלא קשורה לגוף + נפש (חד המה).

כדי שנגיע לרווחה נפשית צריכים לנער המון דברים מסביבנו.

וכך הלאה, רות אלדר ממשיכה בייעוץ ובחשיבה אורגינאלית, לקהל הנרחב.

קראתי את הספר בשקיקה שהשאירה בי טעם של מס ערך מוסף.

מאי 2016

יולי 10

ימי הגימנסיה/הגמנסיה העיברית הרצליה/1959-1905

עורך גיא רז.

ספר ערוך –וכתוב בצורה מרתקת, במיוחד לאלה שצמחו בתל אביב.

ההיסטוריה פה מצולמת ומשוכתבת,

אסופה גדולה של תמונות ותעודות.

כל המורים והמנהלים ,מונצחים הן בעשייה והן בתמונות משנת 1905-1959 בשנה שנהרסה הגמנסיה עם המבנה העותומני המיוחד,וזו בכיה לדורות למשפחות שלמות שלמדו שם דורות .

המהפך האורבני , גרם לסילוק מוחלט של הבניין הזה.

הספר מלוקט ואסוף בצורה מדהימה .

ב-2012 נערכה תערוכה, ממצה על תלמידי הגימנסיה , תוכן הלימודים שלהם (ממוזיקה ועד טיולים) גאווה ענקית חשים כל תלמידיה .

יצאו מתוכה מיטב המוחות ,אנשי אקדמיה,פוליטיקאים,מדינאים, המקום הערכי הזה הוא בלתי ניתן לעירעור .

הצילומים הן מהמוזיאון ומאוספים נוספים .

צלמים כדוגמת סוסקין הוותיק, הנציחו את האגדה –ותקומתה ברחוב ז'בוטינסקי ממשיכה כל השנים את המסורת הזאת.

יוני 10

ימי הגימנסיה/הגמנסיה העיברית הרצליה/1959-1905

עורך גיא רז.

ספר ערוך –וכתוב בצורה מרתקת, במיוחד לאלה שצמחו בתל אביב.

ההיסטוריה פה מצולמת ומשוכתבת,

אסופה גדולה של תמונות ותעודות.

כל המורים והמנהלים ,מונצחים הן בעשייה והן בתמונות משנת 1905-1959 בשנה שנהרסה הגמנסיה עם המבנה העותומני המיוחד,וזו בכיה לדורות למשפחות שלמות שלמדו שם דורות .

המהפך האורבני , גרם לסילוק מוחלט של הבניין הזה.

הספר מלוקט ואסוף בצורה מדהימה .

ב-2012 נערכה תערוכה, ממצה על תלמידי הגימנסיה , תוכן הלימודים שלהם (ממוזיקה ועד טיולים) גאווה ענקית חשים כל תלמידיה .

יצאו מתוכה מיטב המוחות ,אנשי אקדמיה,פוליטיקאים,מדינאים, המקום הערכי הזה הוא בלתי ניתן לעירעור .

הצילומים הן מהמוזיאון ומאוספים נוספים .

צלמים כדוגמת סוסקין הוותיק, הנציחו את האגדה –ותקומתה ברחוב ז'בוטינסקי ממשיכה כל השנים את המסורת הזאת.

יוני 10

יהלומי שנחאי והדרך לתבונה / לביא סיגמן

ווילאר פוגש יום אחד, זקן חכם שרואה אותו עצבני וממהר, ומנסה להושיט לו יד בעצה:

" קח מיהלומי שנחאי – תשיג חופן מהם, אך להגיע אליהם – זו דרך מלאת חתחתים, וכמובן האישיות חייבת להתרכך ולהשתנות בהתאם.  מכאן מתחיל מסע ציורי ורוחני אל כיוון שנחאי. הזקן מושיט לו שקיק משי, עם מפה בפנים וכך החל במסע חייו הפנימי והחיצוני כשנלווה אליו בן-אדם, סוג של קוסם, שהצליח להצילו ממות וכך הצמד הזה, מזינים זה את זה בניסיונם וחכמתם כשאחד מרגיש מחויבות כלפי השני, עוברים כברת דרך ענקית אל המטרה, נופים, מדבר, עצים, ואוויר צלול (טבע לא חומרי כמובן) מלווים אותם חודשים.

בכל עיירה הם נפגשו בשווקים עם אנשים מלאי חוכמת חיים המסתפקים במועט.

מידי פעם כשווילאר מרכין את ראשו בייאוש, קם לורוס ששינה פאזה בחייו, ומרגיעו במשפטים כמו:

  1. "אף אחד אינו יכול להפוך אותך לעבד, אם לא תחליט שזה מה שאתה".
  2. "אתה הוא זה שבוחר מי ומה להיות".
  3. 3.     "גם כעבדים נוכל לחיות, והכל עניין של תפיסה".
  4. 4.     "מוחינו הוא השער לבחירה – בין הטוב והרע".

וכך הם ממשיכים ולורוס נותן לו להבין כי מרוב דאגה הם מפספסים את ההווה שטמונים בו כל כך הרבה דברים מרגשים, ובעצם: הכל תלוי בנו.

אמירות של איך לנתב את רגשותינו השליליים, ולתרגם את מראות עינינו לקצת פשטות והערכה שונה, יכולות לעזור לתובנת חיים שונה לגמרי.

הפילוסופיה הנרקמת פה בין שני אנשים שונים והאינטרקציה במערכת, מורה לנו הקורא, הרגשת למידה עבורנו. כולנו היינו במערכת מלחיצה כלשהי ופה ישנה דרך קלה אם נתמקד, להוציאנו לקצת אור, ולגוון את חיינו.

סופו של דבר הם מגיעים לחומה הסינית, אבל את השקית "מלאת החכמה" הם לא צריכים רק להעביר הלאה.

"תמיד אוכל לשנות את מה שלא טוב לי איתו".

בכפרים הסינים הם גילו את "עשירי קורח" בדמותם של אנשים מלוכסנים שמחים בחלקם ולכאן התנקז מסע לימודיו ההרפתקני.

ניצוץ חייו חזר אליו.

אם ניתן להיעזר באמירות ובחכמת חיים, הרי שזכינו בספר קטן וחמוד במתנה לאורך שנים.  

מאי 31

"חלונות" – מאיר גליקסברג.

מאיר גליקסברג סופר לא מוכר, אך מסקרן.בתמונה בעטיפת הספר ישנו מסר, "האור בקצה המנהרה"

מושג הטעון בשאלות ותהיות. בעטיפה בגב הספר , התמלאתי פליאה, על האומץ של גליקסברג לכתוב על נושא שכזה, המדהים בנועזות שלו., שהרי גם אגטה כריסטי ואחרים מהג'אנר לא היו מעיזים לכתוב על בלשי משטרה שחוקרים רצח,ואחד מהם חוקר את הנרצח עצמו!!!

לרגע ה נראה שתהיה פה חקירה ברמה של מגדת עתידות, או פותחת בקפה,אך הסקרנות והפליאה הביאוני לקריאה סוחפת, עד כדי כך שקשה היה להינתק מהספר.

לכותב יש דמיון עשיר, המושך לקרוא ולנסות להבין את משמעות הסיפור הבדיוני,

ועל הסופר אני אומר, יישר כוח ואם בספר ראשון ישנו רעיון ייחודי ונועז,

נכנסת בכבוד למסלול הנכון של כותבי ספרות המתח. יישר כוח. רוחה

מאי 31

חייה ומותה של אסיה ג' (גוטמן)

ב- 1969 התאבדו אם ובתה בלונדון – שמן אסיה ושורה גוטמן, שתיהן יפיפיות.

קורותיה של אסיה גוטמן מובאים כאן כסרט מתח. היא עזבה עם משפחתה,את גרמניה,

 בשנת 1933, לפני הקטסטרופה של מלחמת העולם השניה.

האב, הרופא ומשפחתו הבורגנית לא ממש נקלטו באוירה של המנדט הבריטי, ואסיה וצילי אחותה למדו כאן ,כמה שנים, עד אשר אסיה היפה,לימים נישאה לקצין בריטי. במהלך  השנים נוצר בינה ובין המשורר יהודה עמיחי קשר, והיא תרגמה את שיריו לאנגלית. היא היתה מוכשרת , כציירת ומתורגמנית, אשת – רוח , וספרות, אך משהו באופיה גרם  לה לנדוד ולא לשמור אמונים לגברים שעמם חיה.

משפחתה עברה לוונקובר, ושם למדה את האנגלית על בוריה,  ולימים שעברה ללונדון עם בעלה השני שהיתה ביניהם חברות והרבה סבל, מצדו כלפיה, התאהבה במשורר הדגול של התקופה,, תד יוז, ששניהם יחדיו היו בתוך סלון ספרותי, והא היה נשוי לסילביה פלאת, גדולת המשוררות של אותה תקופה, אמצע שנות החמישים , שהתאבדה בגלל הרומן המיוחד שהחל עם אסיה  ובעלה..

לאחר מותה הטראגי, כששתי המשפחות מגדלות את שני הילדים האומללים, לקחתם אסיה אליה ואז נולדה ילדתה ש ו ר ה , כמובן מטד, והוא החל להתרחק מהמשפחה החדשה. 

לאחר שהבינה בגיל ארבעים ושבע שמעצם אופיו ופרסומו, הוא לא יהיה שייך לה לעולם , התאבדה עם בתה שורה   ע"י צנור גז כדוגמת אשתו הראשונה והגורל הכה שנית בטד יוז. הפרסום שזכה -לו עקב כך, גרם לו, לא להזכיר כלל את הטרגדיה הנוספת, . הספר נכתב בידי אילת נגב ויהודה קורן, שחקרו לעומק את הפרשה ,שהם אוספים שנים , ביבליוגרפיה מורכבת מכל האנשים שעדיין שרדו,

כולל הבעל השני שלה. בספר ישנן תמונות מכל ה תקופות של אסיה, שהתקבלו בעזרת המשפחה, לתיעוד היסטורי. לכל אוהבי הביוגרפיות , ואוהבי ההסטוריה שברקע. מצוין….

אוקטובר 2010

מאי 31

חולות הזהב – ציפי זלצר-גולדברג

ספר זיכרונות של ציפורה זלצר שנשענת על זיכרונותיה בשירה ובפרוזה, ומעבירה אותנו כמה עשרות שנים של טרום מדינה, קשיים יומיומיים, יקיריה, בתים וגעגועים, כתוב בצורה זורמת הממחישה את צורת החיים שלנו פה, את הצניעות הבלתי מתקבלת על הדעת.

שזירה של חיים פרטיים עם חיים ציבוריים, מיום היוולדה – בשנת 1934.

מריחים את הדיונות החוליות של ראשון לציון, שם גרה בנחלת יהודה.

המגורים "בחסן בק" ביפו – דיליז'נסים רתומים לחמורים, מחלק הנפט, הקרח, השלטון הבריטי בעיצומו, אגירת המזון, (אבקות ביצים) (אבקות חלב) צניעות של מגורי שכנים, אחד לצד השני, ושכנות של שותפי גורל, מאחדות את הציבור.

מאורעות היסטוריים שלומדים אותם היום בבתי הספר, שהגיבורה חוותה וזכרה אותם לאורך השנים.

הפרנסה בדוחק, האהבה לטבע, נופי ילדות, שהלכו עמה לאורך כל הדרך, נותנים לקורא הוותיק, תחושה שבעצם כתבה עלינו, אזור תל אביב יפו, מרחוב הרצל ועד ג'בליה ביפו.

השירים המלווים את הסיפורת מרטיטים:

המשפט שלקחתי לעצמי כמובאה הינו:

"אנשים שאינם מתירים אחריהם הישגים רבי חשיבות, אלא רק סדרה של מעשים טובים בקנה מידה קטן, לא בזבזו את החיים".

נהניתי מאוד.