הסופר נפטר בגיל צעיר יחסית (52), כשטרם סיים את ספרו האחרון, שכמובן מסמל פה את "הר האושר" של ישו מעליו בכפר נחום בכנרת.

הרומן מתחיל בשיר "קשתות רומנסקיות" של תומאס טרנסטרומר שזכה בפרס נובל.

הרומן המיוחד הזה (עם הומור בכמה דמויות; כדוגמת דורין ה"בוסית" המשעשעת של שירי) טראגי ונותן תחושה גם של כאבו העמוק של הסופר. אין פה יגון לאורכו של הספר אך התחושה של פאטאליזם קיים.

יכולת ניתוח הדמויות שלו, והעלילות הבנויות כמו פאזל, מכאן ומשם, לא משאירות את הקורא "בדרך נבוכים" אלא, חרף הפיתולים, מגיעים לנקודות התחלה וסוף.

פרופ' ניטר משטוקהולם, הינו חוקר ניאונאצי (מימי ליל הבדולח) שבאקראי נפגש עם שירי שלה גבר והיא יחצנית בתחילת דרכה.

2 הסיפורים של השניים רוויי בטרגדיות והם חיים בצל עבר קודר. המסע בין הארץ לשטוקהולם, נותן לנו לראות כי בבלתי אפשרי ישנה אפשרות וזו התאהבות בין הפרופ' לשירי. מההיסטוריה של מלחמת העולם ה- II שהיא ברקע הדמויות – נוצרת אפשרות לחיים טובים  יותר.

בדרכו המפותלת והמסבירה, נראה שהאירועים הקטנים הם המובילים לבסוף לפגישה המיוחלת.

אופי של בחורה נחושה – זה שמו השני בעיני.

רומן זה הוא על אישה מיוחדת אנה, שנוטשת הכל; בית, כסף, באיזור "כף התקווה הטובה" שבדרום דרום אפריקה והולכת בעקבות אהבתה את סיימון המבטיחה שלכאורה מהווה תחליף לחייה הטובים, אבל חייה נידונים לדלות ועליבות.

פליט יהודי מגרמניה, שהינו טיפוס ממולח, שרדן ושאפתן, מקים איתה עסק קטן.

חרף ההצלחה, חייה שוקעים עם סיימון, שמרגיש שחייו עם אנה הסתיימו, הוא מחליף את חייו בדייג ואנה נשארת לבד. רק כעבור שנים היא מחדשת את יחסיה עם סיימון ומאבחנים כי אהבתם הטרומית עדיין קיימת.

דרום אפריקה מתוארת ביופי ובצבעוניות, הרבה לפני כל הסיפור של נלסון מנדלה שמנסה לפתור את בעיית האפרטהייד הנוראה.

ספר היסטורי מלווה ברומנטיקה. מרגשת בכתיבתה, מלא ניחוחות של טבע ושדות.

ספר ענק, רצוי שיהיה רב מכר.

גיל אילוטוביץ תושב רמת גן כותב את הספר באופן מרתק, הוא משלב את המקומות והאתרים בתוך עלילת

הספר כך שהקורא שמכיר את גוש דן, מרגיש כאילו שהוא בתוך העלילה מאחורי גיבור הסיפור.

הסופר מעלה סיפור שהקורא אינו יודע כיצד להתייחס אליו, ומתלבט וחושב כיצד דבר כזה קורה? ואיזה

פתרון יכול להיות בסוף.

בוקר אחד מגלה גיבור הספר שכל העולם סביבו נדם, אין בני אדם, חיות בית, ציפורים ואפילו רמשים,

כולם נעלמו כלא היו ונראה שהתנדפו מהעולם. לכל אשר פנה הכל קפא, מכוניות פתוחות עם מפתח במתג

ההצתה, חנויות פתוחות ועוד.

על מנת לגלות האם גם מחוץ לגבולות גוש דן וישראל בכלל, המצב זהה, נוסע הגיבור לחיפה ולאחר מכן גם

לעזה, ולתדהמתו מגלה שאין איש חי, כולם נעלמו.

במחנה פליטים בעזה פוגש הגיבור בנערה ערבייה. ומכאן מתפתחת העלילה.

ספר מרתק, משאיר את הקורא במתח וצפייה עד שורת הספר האחרונה !!!

בשנים האחרונות ישנו גל ענק של סיפורי ניצולים ושורדים שחוששים כי אחרי לכתם, לא יוותר מאומה מזיכרונות של השרדותם בחיים.

האמת שצריך לכך אומץ, דחיפה מבני המשפחה, סבלנות, וריכוז ולמצוא את האנשים הנכונים לעזור ולהירתם.

בבית וואהלין בגבעתיים ישנו ספר יזכור על קהילת סארני שבו נולדה הסופרת. את אביה בקושי הכירה, הוא נעדר בעוון אנטי-קומוניזם, בזמן שהסובייטים נוכחו בעיירה.

אמה, אחותה והסבתא לקחו אותה, כשהיא בת שנה וחצי, לסיביר בצפון אסיה.

בספר המורכב הזה, מתוארת היסטוריה כללית של אותה תקופה והאוטוביוגרפיה של משפחתה, בעיירה וואהלין, שהייתה מאות שנים מרכז יהודי תוסס, עם מוסדות קהילה. התמונות הנספחות מראות בבהירות, את המפות דאז והיום, וגם את בני המשפחה. שולמית התחקתה אחר בני משפחתה, והגיעה כמעט לכולם, לאחר החיים בסיביר, הקשים מנשוא בגלל הקור והרעב המתמיד, עם המחלות הנלוות, כשהמוות הינו בן לוויה קבוע, בסוף המלחמה החלה הדרך מלאת המהמורות לישראל, מוורצלוב לקרסנה גורה ששם נוסדו הארגונים להעלות את היהודים לפלשתינה.

תחנה נוספת ואיומה בדרך הייתה "אבנזה" בנוף מדהים באלפים…  ששם היה מחנה ריכוז נאצי לעבודות כפיה, קשה לתאר איך עבדו שם היהודים בבניית מנהרות.

הספר עשוי היטב ומצולם בהתאם.

מערכת יחסים יוצאת דופן במינה. לואיזה, בחורה פשוטה מבית דל אמצעים, מחפשת עבודה, העבודה שנמצאה עבורה הייתה טיפול בבחור נכה, משותק בכל גופו, שהינו ציניקן שלא הקל עליה את החיים.

במהלך הזמן שהוקצב לטפל בו (שישה חודשים, עד אשר יישלח אל מותו במוסד "דיגניטאס") הבחורה מפתחת רגשות כלפיו עד כדי עזיבתה את חברה מזה שבע שנים…. פטריק הספורטאי שהספורט הינו כל עולמו.

הספר מתאר את מאבקה היומיומי, גם באימו וגם עם שאר אנשי הבית שלה ושלו.

תעצומות הנפש שמתגלות בה, מגולמות בסיפור בדרך יוצאת דופן של רגש שעולה על גדותיו, ולא קשור למראה החיצוני שלו או לטרגדיה שבקו הגמר של ימיו והחלטתו.

השעון המתקתק וחייו חשוכי המרפא מוציאים ממנה תובנות שהן מלוות את הסיפור בין שניהם.

ויל הרגיש חייב לה, ומדי פעם דרך הבנתו את חייו, עזר לה בעתיד לנווט את חייה.

המכתב שהוא משאיר לה בסוף, ממחיש את אהבתו נטולת אגוצנטריות, ואת שינוי חייו בערב ימיו בזכותה, הסופר ג'וג'ו מויס, אמן שטווה פאזל נשמתי מעולה, כתוב רגיש, מהימן, עצוב, טעם לחיים גם שאין כמעט סיכוי.

יוצא בימים אלו לאקרנים.

בתוך ניו יורק המוקפת גורדי שחקים, ישנן שכונות שבכל דירה מתגוררות כמה דמויות שגרתיות עם סיפורי חיים יוצאי דופן.

4 האנשים שחיים בדחילו ורחימו, מלאי תקוות – המציאות טופחת על הפנים … במטאפורה לחיינו.

בת' בת זוגו של טיילור, נפטרת לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בניגוד לציפיות, טיילור המוסיקאי שכתב לה שירים "חבק" את הטיפול בה. אחיו בארט ההומו, עוזר בדרכו וכולם חיים יחדיו.

ליז, מנהלת החנות – מנהלת רומנים "גבריים" של רגע וזהו…

המשפטים בספר והתרגום המוצלח, ממחישים את אין האונים של האנשים הקטנים שבעצם העיר הגדולה אינה מגוננת עליהם.

הרצון למסגרתיות, תכליתיות והרצון להשתייך לאיזושהי קבוצה – הוא געגוע וציפייה לערטילאיות מוזרה.

הרבה סמים ומוסיקה שמלווים סוג של עצב ביום-יום.

בתוך העיר אילת של פעם, ליד ההרים הסגולים קיימת משפחה לא נורמטיבית בעליל. אבא שתיין, שעושה עסקי נפל, ומזלזל במשפחתו, בן יציב אחד יואב, רב חובל שהוא מעין ההורים של שלושת הילדים, לילי שמחכה להזדמנות להינשא ולא משנה למי, עם עבר קשה, וחנן הבן ששנתיים קודם במלחמת יום כיפור, חטף הלם קרב שלא התאושש ממנו.

האם עובדת בכמה עבודות ולא מסוגלת לראות את בעלה.

הסופר יוצר את דמויות המשפחה בצורה אוטנטית, וכאב הלב הבלתי פוסק שנשזר לאורך כל הרומן.

לוותיקים שבינינו אילת מצטיירת כפי שהייתה אז: מקום מפלט לעבריינים, שיכורים, כאלה שנחלצו מהכלא, בררה של טיפוסים, ובתוך כל היופי הפראי מסביב, מתרוממת לה העיר שהופכת להיות מרכז פיננסי, בתי מלון, עיר בילויים ושדה תעופה.

האב מחזיק באורנה כשפחה, מנצל את מעמדה הרעוע.

אורנה בורחת ומשתקמת בזכות חברתה סטלה המייצרת חול צבעוני בבקבוקים, ומתאהבת לאט בחנן הפגוע בנו של יוסי, שזוכה ללא מעט זלזול מהסובבים אותו.

לקראת סוף הסיפור הבנוי מותח, רואים איזשהו אור בקצה המנהרה, כשלילי נישאת, חנן ואורנה עוזבים ולרב חובל בתפקיד מחכה ברקע גם בחורה.

האב מתגלה כאבוד בעולם הזה, שלכל טעות בו, יש מחיר ולעיתים כבד מידי.

ז'קונט כתב לא מעט ספרים המושתתים על היסטוריה ומשולבים בסיפורים מיסטיים, מלאי מתח שגורמים לקורא להימשך לדפים הרצים.

בדרך כלל מתבסס על ביבליוגרפיה ולמידה עמוקה, שקשורים לסיפורי התנ"ך.

בישוב צובא בשבט בנימין בתוך יהודה, מתגוררת משפחה מיוחדת, אלדד האב הוא הרואה היושב בשער, אשתו אביגיל, המרפאה (או המכשפה) והבן יותם, שבתקופה של 1070 לפני הספירה, קשה היה להגדיר את מגבלותיו (כנראה סוג של אוטיזם).

יותם נרצח בידי בני עוולה לא מזוהים, אביגיל מקדישה את חייה, בתקופה הפלישתית ההיא, לחפש את הרוצח בכל מחיר.

התקופה התנ"כית מתוארת, כישוב עברי היושב מול חמישה ישובים פלישתיים. המעורבות של שני עמים זה בתוך זה, שעל הכול, שולט שמשון הגיבור, ואהובתו דלילה, זה נותן תמונה כללית של חיי היום–יום בכל האיזור, שאביגיל היא זו שמרפאה אותו עקב הרומנים שמנהל עם הנשים הפלישתיות והדבקותו במחלות. בעלה של אביגיל, מיואש מנחישותה למצוא את רוצח בנה ומכניס הביתה פלישתית עיוורת בשם דוריה שהופכת לידידתה של אביגיל, כוחות הרואה אלדד, ניטלים ממנו ברגע שאביגיל ודוריה יוצאות לדרך הרפתקנית, עם קצה של חוט של עקבות הרוצח ומותירות את אלדד ושקריו.

המתח הנרקם בין הגיבורים, מראה על מלאכת מחשבת.
הסוף הלא צפוי משאיר את הקורא במתח.
כך הופכים סיפורי התנ"ך ליותר נגישים.

דורי דורות עוסקת משפחה ב"קייפ-קוד" במאפייה, מלאת ריחות – שספקו עוגן לכולם.

הופ, הגרושה, קשורה לסבתה שחלתה באלצהיימר, ולה יש בת לא קלה, בגיל ההתבגרות המחלקת את זמנה בין בית אביה לאמה העסוקה מהנץ החמה.

ברגע של צלילות הסבתא, מבקשת שהופ תיסע לפאריס, להתחקות אחרי אהוב ליבה, המעלה חשד כי הינו בעצם אביה של הופ, ומיד עולה במחשבתה כי הינה יהודיה.

בעזרת ידידיה מאזור ילדותה, אוזרת הופ עוז, וסיפורה בפאריס, הינו פרק בפני עצמו. דרך מסגד  מוסלמי  מתחילת השואה,  ובהמשך, סיפור חייהם של היהודים בפאריס תחת השלטון הנאצי ומשטר וישי, ואכן היא מתמודדת עם סודות המשפחה, ומגלה את דודה היהודי אלן, החוזר אתה לקייפ-קוד.

סיפור זה הינו על אומץ לאורך דורי דורות של נשים מיוחדות.

זהו הספר השישי של קריסטין הרמל, ספריה הפכו לרבי מכר.

זהו ספרה הרביעי שאני קוראת בשקיקה.

בעקבות ספריה הקודמים, יצאנו לטיולים. ואזכיר: "האי של סופיה" (כרתים), "הריקוד של סופיה" (גרנדה – ספרד), והשלישי: "חוטים מקשרים" (סלוניקי – יוון) שבאחרונה ביקרתי שם לאחר קריאת הספר.

ספר זה מתמקד בסכסוך בין הטורקים הקפריסאים ובין היוונים הקפריסאים כשברקע רצונם של תושבי האי היוונים להתאחד עם היוונים ועד מהרה פולשים הטורקים, ישנה נהירה המונית של תיירים ושל מקומיים.

המנהל של שני בתי מלון באי הוא האדון סוואס, המיליונר שקצת מזניח את אשתו, כשמה כן היא, אפרודיטי שכולה עדויה יהלומים, והאיש שהינו יד ימינו מרקוס שאחראי על המלון והכספות, נותר עם המפתח, כשהזוג העשיר בורח לניקוסיה.

לאחיו מרקוס יש עניין במהפכה והוא מצטרף ללוחמים.

שתי המשפחות המיודדות שגורלן זהה בהיעדר בנם של כל אחת, מחליטות להישאר יחדיו במלון שעדיין מלא במזון, עד גילוי מעשיו המחפירים של מרקוס וסופו המר. הכבוד שקיים היה בין שתי המשפחות שהסתתרו יחדיו במלון, הוא כנגד כל הזוועה המתרחשת במלחמת האחים הזו, שאותותיה קיימים עד היום.

סופם של המשפחה בניקוסיה מסבירה שוב כי אתה יכול להינצל פיזית, אך לא נפשת, ואפרודיטי מאבדת את כל עולמה בחיפושיה אחרי מרקוס אהובה.

התחקירים שעושה ויקטוריה היסלופ, מאפשרים לה לעיתים לכתוב סוג של "רומן רומנטי" קלישאי, אך הוא מתברג בעת מלחמה ובעת שלום.

ולחשוב על מתרגם/ת שחייבים לעשות "עבודתם נאמנה" עם כל המנהגים, הבישולים, ההרגלים והאושר שהולך ונגנז באוכלוסיה.

סופרת מוצלחת.