על נהר פיאדרה שם ישבתי גם בכיתי
ככל שאנו אוהבים יותר, אנו מתקרבים לחוויה רוחנית, אלה שנשמתם מוארת באור האהבה, מצליחים להתגבר על עכבות וקשיים.
כך מסתכם סיפור אהבתם של פילאר אל הכומר, חבר ילדותה שעימו היא נפגשת לאחר שנים ארוכות, כשהוא בתפקיד אחר והוא "אבא" של קהילה שלמה.
פילוסופיית חייו של קואלו היא חדירה לעומק הנפש בניסיון להבינה. ישנן אמירות שהוקסמתי מהן בספר ואצטט אחת:
"עלינו להקשיב לילד שהיינו בעבר, ושעדיין קיים בתוכנו, כי הרי ילד מבין מה הם רגעי קסם להקשיב לקול הילד השוכן בחזנו ! עיננו תבהקנה".
למרות אמונתו החזקה והסיכויים הכמעט אפסיים לחידוש הקשר הם מתמזגים תוך כדי טיולים בנופים קסומים בבילבאו – סן סווין – סרגוסה – בספרד.
מסך מיסטי דתי עוטף את הקורא לאורך הספר, משהו קסום גם במילים – בהאזנתה לסיפוריו של הכומר, ביניהם סיפורי ניסים ואגדות שמוסיפים לסוג של אהבה שיש לה קול מיוחד. לאט היא מקבלת את האמונה ודבקה בו כמעט עד כלות.
על גדות הנהר היא רושמת את ספרה המרגש, לאחר שהייה במנזר ושוב הם מתאחדים כנגד כל הסיכויים.
זה לא ספרו המוצלח הראשון וכנראה גם לא האחרון.
הספר לקוח מן הפסוק: "מקימי מעפר דל – מאשפות ירים אביון"
