פאולו עצמו בילה בבית חולים לחולי נפש וממקום שמשם הוא מגיע הוא יכול לספר על ורוניקה שמאושפזת שם אחרי שבלעה כמות לא מבוטלת של כדורים, ושהרופא מודיע לה אחרי שנצלה, כי נותר לה שבוע לחיות. דווקא בין הכתלים היא מתחילה לחשוק בחיים ומנגנת על פסנתר לפני אדוארד, שבו היא מתאהבת (סכיזופרן) משוחחת ארוכות עם מרי עו"ד, שהמשיכה לאשפז את עצמה במוסד הרגישה יותר מחושלת, מאשר בחוץ, ולסיום, שונה מספריו הקודמים, ספר מציאותי, קריא, מסביר לנו שהפרעות נפשיות הן לא בהכרח מחלת נפש. לא לרגישים.

השנה 1948 והכפר כבימי הביניים: רכלנות שלטת וצייד מכשפות. בניסיון לשקמו לאחר מלחמת העולם השנייה, מודע הקהל לחריגים ושונים, כדוגמת אברם ההומו, חברתו המאוהבת, טונקה, שבניסיון לעוררו, מפתה גבר, השייך למריה, שבעלה נעדר במלחמה, ובנוסף, הנכה, בנה של מריה וטונקה מסיימים את חייהם בטרגדיה שמקורה בדעות קדומות, בצביעות חברתית, ברכילות רשעותית ובהתפרקות מינית, הבמאי ביקש ליצור מעין "theatre shock" שההתנהגות הטבעית על הבמה, תהפוך לחלק מהנורמטיביות של החיים.

תפאורה, דקורציה, אפקטים קוליים ומבנה מיוחד של סורגים פתוחים, שמשתמשים בהם לכמה אפיזודות. האווירה דחוסה, התלבושות יוצרות את המלאנכוליות השורה בכל. לא זזתי מהכסא… מדהים ומקורי ביותר השחקנים מעולים – אוניברסיטת ת"א. על אף הקיצוצים שהיו בחוג התיאטרון, קם דור חדש ומצטיין של שחקנים.

אוריאנה, גיבורת הסיפור, המוצאת את עצמה נשואה לשלושה בעלים במקביל, מנהלת גלריה, ומנדבת לנו מידע מרתק בנושא אמנות.

בנוסף, לכל הנשים השמנות, יתכן שאחרי קריאת ספר זה, תיפתר בעיית התיאבון הבלתי נשלט, בעזרתה של אוריאנה, שהשילה מחצית ממשקלה ובמן ובהומור מרביצה בנו הדרכה נבונה וטיפים לירידה במשקל.
ולתוכן עצמו: פלונטר גורר איתו לולאה נוספת. מהרגע שרזתה, הפכה להיות מבוקשת. היא מספיקה להינשא שלוש פעמים עם טרגדיות, כמובן, מתוכן לד"ר דתי מהצ'טים שפנאטי לדת במסווה של מקבל דברים, לבלות עם איתן המאוהב, מיליונר שהפומפוזיות שלו גובלות ברודנות ולהישאר נאמנה לידיד נעוריה.

בספר ישנו פרק ממצה ומקסים העוסק במאיון העליון ובעיסוקיו. כך שיש כמה סיבות טובות לקרוא, ליהנות ולהזדהות. לחלק מהדברים להתנסות ובשאר להימנע, אם ניתן.

מלא רעיונות כרימון, הספר מרתק, שנון עם סוף מפתיע המשאיר לנו רושם שזוהי אוטוביוגרפיה אינטימית של הסופרת.

כתיבה מלבבת, רומן שסיפור אחד נשזר בשני.

הסופרת כותבת בצורה קלילה ואנטליגנטית,

עולם דימויים עשיר, המעניק לקורא תחושה של מעורבות.

רומן המספר על בחורה צעירה כבת שלושים, החיה בתוך בועה, בצמוד לאימה התומכת.ללא משובת חיים ואושר.

ותמיד שופטת את עצמה בחומרה.

באופן מפתיע לגמרי, מגיע קרוב משפחה מחו"ל, אל ביתן. בניגוד לשתיים, כולו כריזמה, וחוש הומור, מלא בקסם אישי.

משהו בסדר החד גוני, מקבל בבית כיוון אחר.

בהדרגה עם תובנות חדשות למצב מסביבן, מתרחש אצלה מהפך והיא יוצאת החוצה לגעת במציאות. כפי שרק אלונה קמחי יורדת לנבכי הנפש.

ספר ישן מימי הגמנסיה , עם מתק על השפתיי, משולש אהבה לא בדיוק סטנדרטי.

פול {מעצבת חלונות ראווה}, חיה עם גבר בוגדני אך עונה לה על צרכיה האחרים.

לפתע בחייה צץ בחור, שעושה התמחות בעריכת דין,שדווקא איתו היא חשה עייפות תמידית, וייתכן שזה בגלל פער הגילאים המשמעותי שבינהם,

ומתכון כמעט בטוח לפרידה.

ריקוד איטי של שני מיני יחסים: רוז"ה המבוגר והאוהב בצורה מינורית, ואילו סימון הצעיר שנותן טעם כל כך טוב לחיים,

המילה בצרפתית: או – לה – לה, מתאימה בול.

הסופרת מודה בסוף הספר לגיבורי הסיפורים ששיתפו אותה בסיפורי אהבתם האסורה.

קרוב לעשרים סיפורים מרתקים – מפי המספר למאזינה ולכותבת, קרמו עור וגידים. וכשאומרים שהמציאות עולה על כל דמיון, ניתן להוסיף – שהיא החומר גלם המנציח את הדרמות, הרומנים, ביוגרפיות, סאטירות, אמנות ועוד כהנה וכהנה.

לדוגמה: אשה מבוגרת הנשלחת לבית-אבות, בעידודה של כלתה, ובניגוד לרצונה, מוצאת סיפוק בטיפול בשכנתה רוזה, לאחר שהתאוששה קצת מאבלה הפרטי, ונטישת ביתה. שומר בית האבות לא פעם אנס את רוזה שהפכה להיות ידידתה הקרובה, וכשהמבוגרת העזה להתלונן על-כך מיד "תייקו" אותה, להיות קשישה מדמיינת וחולת סרטן. ואילו רוזה שהייתה תלויה בה, הלכה כנגדה בסיפור הנ"ל, ואפילו השמיצה אותה וטענה שהזקנה הכתה אותה. מהיותה משוגעת טענה כי השומר הבטיח לה שיכניס לה תינוק לבטן !!!
סיפור אמיתי, כתוב קריא כפי שסיפרו לה עם ליטוש קל מצידה.

כתיבה רהוטה וסוחפת, על אשת איש מדושנת, המתמזגת באהבתה האחרת בעצמה ובריגוש, שחודרים לשלוותנו, תוך כדי שיבוש מחשבתנו על מוסד הנישואין..
הסוף הוא בלתי נמנע ,והחזרה לשגרת החיים.
כיום שלי יחימוביץ מועמדת לראשות מפלגת העבודה,
בכשרונות כתיבה ניחנה,התראת קולה – נשמעה,
רודפת צדק, ומוכשרת מאד. קריא ביותר.

זהו ספרה השני של יהודית מורגנבסר. ישנם בספר אחד עשר סיפורים שונים, הקשורים לאהבה מכל סוג שהוא, סבא המסור לילדה שהיא שכנה, אהבת בוסר של נערה לחייל שנהרג במלחמת הקוממיות, וכל סיפור נוסף, גורם לנו לחוש צביטה קטנה בלב, ואולי בגלל עוצמת הרגשות המועברים אלינו. נימה אופטימית נמסרת בכתיבה, צחוק ושמחה מלווים פה את הכאב ומרככים אותו.

ספר זה ממשיך את ספרה הראשון "דיטה" ברצף סיפורים מהחיים ושוב מתגלית כאן הסופרת כאנושית.

בתום כל פרק, הסיום מפתיע את הקוראים ופה בין היתר מתבטא כשרון הביטוי שלה.

בערוב ימיה של האם רבקה, מתגלה סוד משפחתי, שמרגש את עמליה בתה, ששנים היא יודעת כי אביה הינו – ראובן, שנהרג במלחמת השחרור. בשיחות האחרונות האם  מוסיפה לסיפור חייה את הרומן הראשון שלה עם קצין בריטי והוא אחד משני הסרג"נטים שנתלו בסוף תקופת  המנדט, בידי אנשי האצ"ל. לאט ובהוכחות לאורך הסיפור, מתגלה שהוא בעצם האב האמיתי של עמליה, שתוך כדי רדיפת עברה,

מתאהב בה סטודנט בשם- שאול- שהיא המרצה שלו.

דפי מושבניקית מכפר אילן מספרת בגוף ראשון על משפחתה המאוד מסובכת ודי טרגית כשלכפר מגיע טיפוס שונה – אלי, מיליונר או נוכל שבהמשך נשא את דפי לאישה.

בכפר גרים אנשים כב"פייטון פלייס" אחד מכיר את השני והסוציאליזם "חוגג" יחד עם הרכילות.

סולם הערכים משתנה כשאלי וקבוצתו משכנעים את האנשים למכור את בתיהם, ולאט לאט הכסף הופך להיות ערך עליון.

עירית לינור משלבת מדהים ומרתק את 2 הסיפורים העיקריים: משפחתה הגרעינית, הוריה, אחותה, החתנים הבעייתיים, ובמקביל חיי הכפר, המקהלה, הטיפוסים, האם מוכיחה, כי שיטת העדר, עליה לא עובדת ועקשנותה, מנצחת ומוכיחה, כי אם יש רצון אז יש דרך.

קריא ביותר.

עירית לינור מבריקה.