פריחה מאוחרת

זהו ספרה השני של יהודית מורגנבסר. ישנם בספר אחד עשר סיפורים שונים, הקשורים לאהבה מכל סוג שהוא, סבא המסור לילדה שהיא שכנה, אהבת בוסר של נערה לחייל שנהרג במלחמת הקוממיות, וכל סיפור נוסף, גורם לנו לחוש צביטה קטנה בלב, ואולי בגלל עוצמת הרגשות המועברים אלינו. נימה אופטימית נמסרת בכתיבה, צחוק ושמחה מלווים פה את הכאב ומרככים אותו.

ספר זה ממשיך את ספרה הראשון "דיטה" ברצף סיפורים מהחיים ושוב מתגלית כאן הסופרת כאנושית.

בתום כל פרק, הסיום מפתיע את הקוראים ופה בין היתר מתבטא כשרון הביטוי שלה.