צלילה לוי נערה יהודייה דתייה, חלמה לצאת מאזור מגוריה הדל, ובשאפתנות בלתי נלאית, יצאה אל העולם האמיד של קהילה יהודית עשירה.
היא בוחרת בחיים, שהופך להיות רב מכובד ואילו היא לא מסתפקת ונחשפת במחשבותיה המלאי סתירות, ובנפש מניפולטיבית, כדי להשיג את מטרותיה, בעלות אמונה גם הן מלאות ביצרים, ונעמי רגן מיטבה כדרכה להמחיש את הסתירה הצפויה בין אילוץ מסגרת לבין חופש בחירה.
כדרכה,חודרת היא לעולם המסתורין בכתיבה יסודית ואמינה.

אמרתי: "ארימה קצת הפרוכת ואראה לכם קטע של תסבוכת !!!"

אלקסיס עוזבת את לונדון לחפש את עבר משפחתה שחיו בפלאקה שבכרתים.

פורטיני שהינה שרידה ופליטה, וחברת משפחה היא עדות חיה, לכל מה שאירע בעבר.

אנו מפליגים אתה לאי "ספינלונגה" שהיה האי של המצורעים מכל רחבי יוון בתקופה של שנות המגיפה.

המחלה הודברה בשנת 1957 וקיים פה סיפורם של הרופאים שעזרו בפיתרון איכות חייהם באי. החולים הקימו שם עולם קהילתי מושלם ומשפחתיות בהיותם שותפים לצרה.

הכפר פלאקה שבו מתרחשת העלילה אודות אמא חולה ושתי בנות הגדלות בצל המחלה, מתואר בציוריות העוטפת את הסוד. האבא הינו המוביל את החולים בסירתו הרעועה לדרכם האחרונה אל האי.
משפחתה של סופיה הילדה הלא חוקית, מלאה בתככים ומקוללת ולמרות הסיפורים היא אוזרת עוז, מקבלת תעצומות נפש ומחוללת מהפך של ממש. מדהים ונדיר.

תרגומה של שרון פרמינגר מצוין והספר הינו רב מכר בארץ ובעולם וזכה לשבחים רבים.

אשתו, "אינה", עם בעיות נפשיות מורכבות, נשארת עם סודה עד יום מותה, מנגד, חברתה הטובה ביותר עוזרת ליוסף בקליטתו בעבודה, ברשות המים.

עבודתו כרוכה בסיורים ובמדידות מפלסי המים באזור הגבול הצפוני, בתקופתו המסוכנת טרום המלחמה, סמדר הדואגת הופכת לטעם חייו הפגומים, והופכת לאם בנו, למגינת ליבם של משפחת "אינה" וקבוצת העבודה שכוללת כמובן את סמדר ובעלה. "מים נושקים למים" "מציפים" אותנו במי דמעות של פרשיות אהבה, אווירת הים, עבודתו המבוססת בבוץ ובמים, נותנת לנו איזו שהיא תחושת מחנק. לא שפת אמו של הסופר ובכל זאת, הידד ענקי.

סיפור יוצא דופן, הבט אחר, על סבתא ניצולת שואה, שבהיותה ילדה בגיל חמש -ישבה בבור חסרת צלם אנוש, כשהעכבר הוא הדמות החברית הדומיננטית, והדמות השנייה – היא סטפן, בן האיכרים המזוויע שמנצל את תומתה וחדלונה.
לקח זמן, עד שהסבתא סיפרה לנכדתה טיפין טיפין את סיפור הישרדותה. בהשוואה לסבלם של אחרים, הרי להינמק בבור זה לא מחנה השמדה. לא ברור איך הילדה לא אבדה את נשמת אפה . הנכדה מנסה בדרך וירטואלית,ומיוחדת,לבחון כיצד להנציח את סיפורה בציניות ובמושגים שלקוחים מעולם ההיי – טק  , מעין חיבור של עבר לעתיד של אלף שלישי ומילותיו האחרות.

בסוף המלחמה נמסרת הילדה לכומר שלדעתי הוא אחד מחסידי אומות עולם והוא זה שמציל את הסבתא שבסופו של דבר מקימה משפחה בישראל.

גו'אן אנדרסון בסיפור אוטוביוגרפי עושה צעד נועז,
עוזבת את משפחתה וילדיה לבחון מחדש את חייה,
לאחר שנקלעו למבוי סתום. היא פורשת לקוטז' על יד הים,
כותבת וכותבת, על כל רגשותיה , תסכוליה, ואת עשרים שנות
נישואיה שבהם ניסתה לרצות את … כ ו ל ם !
מין "סופר – וומן " שכל שעה עגולה היתה מיועדת למטלה שונה,
ולפתע ר י ק מהמם, מרגש .
כתיבתה הבלתי אמצעית נוגעת לכל אישה שמתחילה את תקופת גיל המעבר,
ומתחשק לה "לזרוק את השלשלאות".
סוג של חשיבה אחרת, יצירתית, חכמה, ומלאת תקווה.

שלאגר ספרותי שלא יורד מעל רשימות "רבי המכר"

רינה מטרני מפיקת תכניות בטלוויזיה ויוצרת, מספרת על ילדותה עם משפחתה בוואדי סאליב, בחיפה, קיבוץ גלויות , ההופך לחממה אנושית עם המון חום ומשפחתיות. הוריה ואחותה הם עמוד התווך של חייה. המרפסת מסמלת את החיים באותה תקופה, שפינה זו היתה מעין מפגש משפחתי עם האבטיח הנצחי, הגופיה הלבנה, הגרעינים והדלת הפתוחה לכל מי שבא לפגוש.

בהומור ובמבט לאחור ניתן לראות עד כמה חיינו אז ב"צנע" ללא יומרות ומשתדלים לנצל כל פריט עד לזריקתו. שתי הבנות הצליחו לצאת מן ה"ביצה" ולהצליח בגדול במושגים דאז.

החלק השני מתמקד בזוגיות של הגיבורה עם בעלה שחי בברצלונה, הם נישאים והנפילה מראה כי טרגדיה אישית פותחת את הפערים של הבדלי מנטליות ומכאן ההידרדרות מותירה בנו הרגשה כי ישנם חסכים בחיים שמושרשים בתוכנו, וקשה למלאם, גם אם אתה "צובר השכלה" או הופך להיות איש העולם הגדול. בנשימה עצורה , טסות המילים מול העיניים.

" אנשים בודדים בתהליך של התפוררות"

מכלול דמויות שמזכירות בעצבונן וסיפור חייהם העלוב,את סיפוריו של חנוך לוין ז"ל.

בבנין אחד מתגוררות משפחות שמייצגות חתך של ישראל של שנות החמישים ואחריה.

מערכות יחסים בין זוגות: כדוגמת שמוליק ומלכה, בן אדם דיכאוני שמלכה אשתו נעלמת לכמה ימים כדי לנשום קצת לרווחה מחייה המונוטוניים אתו. תיאור השעות שהוא בלעדיה כל כך ממחיש את עליבותו של האדם שלא מצליח להתרומם ממצבו הנפשי, ועוד שכן, ההונגרי הבודד שמשך עשרות שנים בלה במקום עבודתו בשעות קבועות ולפתע בפנסיה נחשף לעצמו, ומסתבר לעיתים שאין יותר גרוע מכך.

ועוד זוג ניצולי שואה רדופי סיוטים וחששות, רק באירופה התחנכו, ולבסוף מתאבדים ומותירים מכתב שקשה לפענח אותו. השתלשלות הסיפורים הנכנסים אחד לדלת של השני מזכירה את ספרו האחר "מחזיר אהבות קודמות" שהוא התסריט לסרט העכשווי "עלילה" של עמוס גיתאי.

יהושע  קנז, כל כך גדול בעיני. מהאסכולה של יעקב שבתאי, וחנוך לוין , מהכותבים המיוחדים בפרוזה העברית.

המחברת כתבה את רב המכר: " הנערה עם עגיל הפנינה".

אלה וריק נוסעים לאירופה בעקבות עבודת הבעל.
כמיילדת, קשה היה לה להיקלט במקצועה, באיזו שהיא עיירה נידחת ליד פאריס.
כתחליף לעיסוקה הקודם, החלה לפשפש בעברה,עם ידע קודם שהראה כי אבות
אבותיה , נולדו באיזור וחיו סמוך ללה פון דה מונוור, באותו מקום שהיא עברה לגור עקב שליחותם.

לאט לאט התוודעה אל עברה וכך החל מסעה. מאלה טרנר, הפכה לטורנייה ( כפי שהיה השם מ- 1580) בעזרת ספרן העיירה הצליחו לגלות בן דוד רחוק שהסכים לארחה וכך גילתה גם בת דודה הדומה לה שתי טיפות מים והמייחד את כלל נשות טורנייה הוא השיער האדום הלוהט שאיזבל, אם השושלת ,נדחתה עקב צבעה ואופייה המשויך, כי ייחסו לה תכונות מכשפיות. הסיפור הוא על רקע רדיפות הפרוטסטנטים את ההוגנוטים ורצח אלפי משפחות ופיזור השאריות ברחבי אירופה בעיקר באיזורי ערי צרפת.

עקב העבודה המשותפת עם זאן פול הספרן וחודשי מחקר, התאהבו השניים ואלה עוזבת את בעלה, דבר הנראה לה טבעי לחלוטין, לאחר כל גילויי עברה המסעירים.

500 שנה חברו להם יחדיו, דף קורותיה כתוב מאד מיוחד, והפיכת העמודים נעשית בקצב מסחרר.

ושוב העיר ירושלים מככבת ברקע, שפרה הורן שהתגלתה בספרה ה"חוויה היפנית" מספרת בהומור ובחן על שושלת היוחסין שנכתבת כאן בגוף ראשון.

מזל – אמא של שרה – הסבתא הגדולה,
פנינה מזל הסבתא של הגיבורה,
גאולה – אמה
ועמליה עצמה,

קבוצת נשים שמגדלות לבד את ילדיהן מין גורל חיים שבו הנשים יולדות במשפחה ואז הגבר קם ועוזב, לא לפני שהם מעברים את נשותיהם.

סאגה שנמשכת מאה שנה, סיפורים מרתקים משפחתיים, כמו הסבתא של עמליה (פנינה מזל) שהיתה ילדת פלא ודברה בכמה שפות מגיל צעיר שקלטה על פי שמיעה בלבד.

לחילופין, סיפור על גאולה, אמה,שינקה משדי ערביה יחד עם בנה מוחמד, והיא אמצה אותו כאחיה ושנים חיקתה את מראהו הנערי – לאורך קריאת הספר אנו חשים באיזשהו כוח ועוצמה נשיים. בזכות אישיותן, והעיסוקים האינטנסיביים שלהן התגברו על היותן חד הוריות בלשוננו היום, והצליחו לפרנס, לחנך ולחיות קצת שונה מנשים מקובעות בחיי הנישואין שלהם.

העיר הנהדרת שלנו ירושלים ברקע עם אווירה קסומה מלאה באמונות תפלות, אברכים מזוקנים, חומות עתיקות, אגדות שנרקחות וסיפורים מיתולוגיים המועברים מסב לאב ולבנו.
ספר קריא, מלא הומור ועד שלא מסיימים לא מניחים.

למידע נוסף אודות הספר באתרה של שפרה הורן לחץ כאן