אנאיס נין כתבה מגיל צעיר(בערך 7) בעלת דמיון דרמטי מאד. ב- 1931 החל סיפור אהבתה להנרי מילר המפורסם, ובמקביל אהבה מלאה תשוקה לאשתו  ג'ון (ארתור מילר – בעלה של מרילין מונרו, וכותב הספר " חוגו של סרטן").

כתיבתה מלאת מלאכת מחשבת, אירוטיות והאודיסיאה המינית שלה נמשכת לאורך כל היומן. היא מנהלת כמה מערכות יחסים  בו זמנית , לבעלה הוגו, להנרי, לאשתו גו'ן, לאדוארדו, ולפסיכולוג -אלפנדי,ציבור הקוראים  נחשף לאינטימיות הנכתבת כמו שירה.

ואולי זו לא תמצית האושר, להיו נחשקת וכה מבולבלת? הייתכן שהמונוגמיה היא הפתרון???

התהייה שבקריאת ספרו, הייתכן שמישהו יהפוך את הפר וזה שבכתיבתו לשירה, ועוד בשפה העברית?

לפנינו שני סיפורים מדהימים השלובים זה בזה, הראשון סיפורו

של היונאי( מגדל יונים ומאלפם).

אנו מתוודעים לכל סוגי היונים, ופה אילו יונות דואר( שהצליחו בעבר כנראה יותר מרשויות הדואר שלנו)  שחגו מעל שמי הארץ ומעבירות מידע חשוב ובטחוני ולעיתים גם קשרי אהבה בתוך הטוטפות.

בשירה מתרוננת, ולעיתים נוסטלגית ועצובה.

הסיפור השני  הוא של יאיר ילד מאומץ שלא הכיר את  אביו שנהרג במלחמת השחרור,

הוא מדריך תיירים רגיש, שחייו עם ליאורה האמריקאית גורמים לו "לברוח" ולבנות בית פסטורלי בכפר, ולחזור…לאהבת ילדות כדי להשאיר את הסקרנות הטבעית של הקורא של מה הקשר בין שני הסיפורים,

נניח לזה ונתמקד בסופר ובכתיבתו  שעושה עבודתו נאמנה בתחקיריו, ובעקר דרך התבטאותו הנדירה,

הנותנת לנו להרגיש כי השפה העברית כבר לא בחיתוליה, ואפשר להוציא קצת את "הסלנג" מלשוננו.

מ ר ת ק .

אורית הראל הינה שדרנית ברדיו המנהלת דרך הספר הזה יומן חיים.
נילי הגיבורה, מנהלת רומן ממושך עם גבר נשוי, אמיד המרעיף עליה אהבה "גדולה" (מהסוג שלא מתגרשים אלא רק מתרגשים מהאדרנלים שמפרים אותם בחיי נישואיהם).
יואב, בעלה הראשון נהרג בתאונה שבוע לאחר חתונתם, דבר הגורם להמשך קשריה עם גברים, מתוך חוסר אמונה וקשר רציני.
משפחתה ממוצעת, ויחסי האם ובתה, מתקיימים בצל האחות המוצלחת כביכול, שנוסעת לשליחות בחו"ל עם בעלה וילדיה ומותירה את נילי והוריה, בתוך סבך סודות המשפחתיים. אורית הראל כותבת מרתק, העברית התקנית והמליצית שגורות בפיה, אופטימית מטבעה, "רוקמת כבתחרה" את חייה ובני משפחתה. מאד ארצי ישראלית, כל אחת מאיתנו יכולה למצוא נקודת חיבור אליה.

וידוי הוא רומן היסטורי ומעבר להיותו ספרות במיטבה, הוא מעין ספר לימוד, אשנב לחובבי הסטוריה מן המאה ה- 16 עד היום. סיפור שזור בסיפור: תמר, אוצרת במוזיאון, פוגשת את ציונה, שלה ציור נדיר והיא חומדת אותו, הקליק שנוצר בין השתיים וסיפור הזקנה המרתק, הוא לב הסיפור ולמעשה שקובע את גורל תמר. על סיפון אניית ה"רוסאלן " עולים כ- 650 יהודים במאה ה- 19 לישראל, לאחר פרעות קישינב (ציונה, הפליטה יחידה מהפוגרום), שמנה וסלתה של אוכלוסית ישראל דאז. תמר, המאזינה לציונה יוצאת בעקבות עברה של הזקנה, ובכך קובעת את עתידה וגורלה.
ספר ענק!

מיכל בר, עיתונאית, המאהבת עד כלות באיש המוסד, שרק בתום מערכת היחסים ביניהם מגלה את הדרמות שגבר החלומות היה מעורב בהם. שרשרת אירועים מוזרים מביאה אותה לסגירת המעגל איתו, בתוך המערבולת הזו, מתגלה לנו בחורה מיוחדת ואינטליגנטית ש"נותנת" לנו פה קטע מרתק בין חברת נפש שלה לורה, שחזרה בתשובה לאחר מיצוי עולם הזוהר [הכולל בתוכו גם את איש המוסד]. היא "נואמת" על חייה החדשים בפני חברותיה החילוניות
ומתפתח סימפוזיון שלדעתי, הוא בין הקטעים המאפיינים את המאבקים הפנימיים שקיימים
בחברה שלנו. ספר ביכורים עם טעם של עוד, אנו מטיילים עם הגיבורים בתוך רומא, פירנצה, פאריס וישנה האתנחתא הזו, בבני ברק. ריקודי "סלאו" האהבה בספר, מרגשים ומזכירים (?) והמלים והתיאורים, נכתבו בידי נפש, רומנטית ללא תקנה.

לאתרה של שלומית ספיר נבו ותקציר הספר איש הספטמבר לחץ כאן

לאכול, להתפלל לאהוב,
להיט בקולנוע ובספרות בארה"ב ובארץ.

אליזבט הסופרת מחליטה בגיל צעיר שאחרי גירושיה, ורומן מאכזב, לשנות את חייה מקצה אל קצה.
זונחת את חייה וטסה לאיטליה, הודו ואינדונזיה.
היא מכניסה את הקורא לכל צעד ושעל – ואנו מטיילים באירופה ובמזרח, אוכלים, אוהבים ובעיקר מזדהים וטיפה… אפילו מקנאים.
היא מגיעה לתובנות ברורות לא בקלות, אבל עם סתגלנות מפתיעה, כואבת, צוחקת ובעיקר מצליחה להגשים … את חלומותינו.

"הגבירה וחד הקרן" רומן נוסף של מחברת "הנערה ועגיל הפנינה"

השנה היא 1490 תקופת ימי הביניים המאוחרים. תקופה שבה האמנות היא שם נרדף לצרכים בסיסיים.
צייר יפה תואר ומוכשר ניקולה דז אינוסן, המצייר פורטרטים, מוזמן לצייר שטיחים כפי שבני האצולה אהבו אז, כסמל המוכיח על מעמד על.

בשטיחים צוירו בעיקר גבירות אלגנטיות וחיה בשם חד קרן,כסמל המציין את מגן המשפחה.
הם נלקחו לאורגים מומחים בבריסל, שעסקו ברקע פרחוני לשטיחים.
בשנת 1882 קנתה ממשלת צרפת את העבודה הייחודית הזאת למוזיאון "דה קלוני" והם עדיין מוצגים שם עד היום.
הסופרת שזרה סיפורים רומנטיים הקשורים לרדיפת הנשים הבלתי נלאית של הצייר ניקולה.
ניתן לומר שהספר הוא היסטורי המבוסס על ביבליוגרפיה מתועדת, אך תוספת הפיקנטריה מוסיפה לנו יתר תוכן חביב וע"י כך אנו מועשרים בניחוחות אותה תקופה, ולדוגמא: בחורה שהייתה נכנסת להריון לא רצוי הייתה נשלחת למנזר ואח"כ הפכוה להיות בת לוויה של האם, בהתאם למעמד האצולה. מעניין וציורי מאד.

מגיפת עיוורון פוגעת בגבר אלמוני ומשתלטת עלכל סביבתו הקרובה.
גורל אנשים אומללים שעוברים לבי"ח לחולי נפש שמתרוקן עבורם.
מחיים רגילים הם עוברים לחיי בידוד כמצורעים, וכמעט חסרי עתיד.
חיי תלות נוראיים וכל אדם לעצמו. הצפיפות גוברת, וכאן אנו נתקלים
בדוגמת מסגרות חברתיות שאנו מכירים. הקבוצה בעלת הכוח הפיסי,
והמילולי היא הקבוצה השלטת. לאחר השריפה, כשבחוץ תוהו ובוהו,
נותרת קבוצה בעלת כוח ורצון חיוביים, ומתוך איזה-שהוא כלום, צומח כוח חיובי
לבריאה מחודשת של ערכים (?)
המסר: האם רק אסון גדול כגון מגפה או מלחמה, יכולים להביא שינוי לעולם טוב יותר (?)

שאלות רבות וקודרות על אופי המין האנושי.

נועה וובר נערה בת 17, מתאהבת עד כלות ב- אלק ( עולה מרוסיה )
ש"גואל אותה" משירות צבאי, ואותה, מהתפתחות רגש נורמאלי, לעתיד לבוא.

הגר הקטנה, נולדת שנה לאחר מכן ללא אביה שכבר מסתובב בעולם, ( כתב חוץ, ניהיליסט באופי) .
למרות הרפתקאותיו (אישה נוספת + 2 ילדים, ועוד ילדה מחוץ לנישואין) אנו עדים לצורת אהבה כפייתית אובססיבית, שקשה אפילו לסופרת להסביר לקורא מאיפה זה נובע.

"פגישה חצי פגישה", וזה נותן לנועה כוח לעוד שנה.
האם טרם פסה מן העולם, אהבה חד צדדית שכזו. נותרות המון שאלות פתוחות, ויפה שגיל הראבן הותירה בנו כל כך הרבה חומר למחשבה. הסופרת זכתה לפני כחצי שנה בפרס עבור כתיבת הספר הזה.

ז'ורז' סאנד, אהובתו של המלחין שופן, הקלאסי והאגדתי, כתבה רומן לפני כ – 150 שנה,
בשם :פ ר א נ ס ו א ה ע ז ו ב י .
הספר הינו אידיליה מקסימה, מחיי האיכרים בחווה בצרפת.

מדלן הצעירה נישאת לגבר פשוט ויולדת לו בן,כ"כ היא מטפלת במסירות בכל ענפי משק הבית , החצר והאדמה ובמיוחד בטחנת הקמח.

לא רחוק, על שטח אדמתם מתגוררת אישה עלובת חיים בשם (זאבל) ששכרה צריף עבור בנה המאומץ בחצר הזוג. לימים, היא מתה ומדלן מאמצת את פרנסואה כבן ,והוא קורא לה "אמא". פרנסואה צומח לגבר רב תושייה , יפה תואר, אך הוא נאלץ לבסוף לעזוב ולחפש את עצמו בחוות אחרות, בגלל רכילות מרושעת שצומחת בכפר. אהבתו לאימו המאמצת, מדלן, גורמת לו לחזור לאחר מספר שנים כשבעלה השיכור הבזבזן ורודף הנשים, נפטר ומוריש חצי מהונו, לפילגשו. בחזרו לביתו המקורי כשהוא מחושל ונחוש בדעתו לטפל במדלן ובאחיו הקטן, צומחת אהבתו למימדים מרגשים ולאט ב"ריקוד איטי" ובטבע, צרצורי ציפורים, וריחות מדהימים שבוקעים מן הדפים הוא מוליכה אל החופה.
אנו רוצים להיות עמם תחת חופתם, ולהאמין שינה זוגיות שלא חולקת שום כלל שהוא, ואולי היא המוצלחת(?).
איזה תרגום נפלא של יהושע קנז,שעשה עבודתו נאמנה עם העברית המיוחדת שלו.

רם אורן, הסופר הידוע כתב כמה ספרים רווי ביבליוגרפיה המושתתים על האמת ההיסטורית, ומלווים בסיפורים המחברים את האמת לאגדה.
אחד מהם הינו "נשים בתנ"ך " מה"תנ"ך באהבה". ספר הספרים משופע ברומנים כמעט בלתי אפשריים,
בעריכתו את הספר הוסיף תמונות כדוגמת "אשת פוטיפר ויוסף" ציור של ר פ א ל מ- 1510. ללמדך שהספר המרתק הזה הקדים את זמנו, בתאוות, ביצרים, בבגידות, ברומנים – שסיפורינו כיום הם פיהוק ארוך ומשעמם לעומת האהבות חובקות מדבריות דאז.
למשל סיפור אהבת אברהם ושרה, עד שנכנסת האמה הגר לחייהם ,וגורמת לשרי להיות כה אומללה .
או סיפורה של מקדה, מלכת שבא האגדית שהרתיחה את דמו של שלמה המלך, ושעלתה על כל מאות נשותיו ביופי ובחכמה, ולקינוח
פרשת אהבתו של דויד המלך לבת שבע אשתו של אוריה החיתי, ששלחו אל מותו כדי להגשים את תאוותו אליה, ובכך קיצר את חייה של מיכל בת שאול, וגרם לה להתאבד.
וכך ממשיכים להם הסיפורים הפיקנטיים להתנגן, ואנו רואים כי עוד"בימים הראשונים של ההיסטוריה " לא בדיוק תמיד היינו הוגנים.

אנאיס נין כתבה מגיל צעיר, והיתה בעלת דמיון דרמטי מאד. ב- 1931 החל סיפור אהבתה להנרי מילר המפורסם, ובמקביל, אהבה מלאה תשוקה לאשתו ג'ון (מילר – בעלה של מרילין מונרו, וכותב הספר " חוגו של סרטן").
כתיבתה מלאת מלאכת מחשבת, אירוטיות והאודיסיאה המינית שלה נמשכת לאורך כל היומן. היא מנהלת כמה מערכות יחסים בו זמנית , לבעלה הוגו, להנרי, לאשתו גו'ן, לאדוארדו, ולפסיכולוג – אלפנדי. ציבור הקוראים נחשף לאינטימיות הנכתבת כמו שירה.
ואולי זו לא תמצית האושר, להיות נחשקת וכה מבולבלת? הייתכן שהמונוגמיה היא הפתרון???