הסופרת מודה בסוף הספר לגיבורי הסיפורים ששיתפו אותה בסיפורי אהבתם האסורה.

קרוב לעשרים סיפורים מרתקים – מפי המספר למאזינה ולכותבת, קרמו עור וגידים. וכשאומרים שהמציאות עולה על כל דמיון, ניתן להוסיף – שהיא החומר גלם המנציח את הדרמות, הרומנים, ביוגרפיות, סאטירות, אמנות ועוד כהנה וכהנה.

לדוגמה: אשה מבוגרת הנשלחת לבית-אבות, בעידודה של כלתה, ובניגוד לרצונה, מוצאת סיפוק בטיפול בשכנתה רוזה, לאחר שהתאוששה קצת מאבלה הפרטי, ונטישת ביתה. שומר בית האבות לא פעם אנס את רוזה שהפכה להיות ידידתה הקרובה, וכשהמבוגרת העזה להתלונן על-כך מיד "תייקו" אותה, להיות קשישה מדמיינת וחולת סרטן. ואילו רוזה שהייתה תלויה בה, הלכה כנגדה בסיפור הנ"ל, ואפילו השמיצה אותה וטענה שהזקנה הכתה אותה. מהיותה משוגעת טענה כי השומר הבטיח לה שיכניס לה תינוק לבטן !!!
סיפור אמיתי, כתוב קריא כפי שסיפרו לה עם ליטוש קל מצידה.

כתיבה רהוטה וסוחפת, על אשת איש מדושנת, המתמזגת באהבתה האחרת בעצמה ובריגוש, שחודרים לשלוותנו, תוך כדי שיבוש מחשבתנו על מוסד הנישואין..
הסוף הוא בלתי נמנע ,והחזרה לשגרת החיים.
כיום שלי יחימוביץ מועמדת לראשות מפלגת העבודה,
בכשרונות כתיבה ניחנה,התראת קולה – נשמעה,
רודפת צדק, ומוכשרת מאד. קריא ביותר.

זהו ספרה השני של יהודית מורגנבסר. ישנם בספר אחד עשר סיפורים שונים, הקשורים לאהבה מכל סוג שהוא, סבא המסור לילדה שהיא שכנה, אהבת בוסר של נערה לחייל שנהרג במלחמת הקוממיות, וכל סיפור נוסף, גורם לנו לחוש צביטה קטנה בלב, ואולי בגלל עוצמת הרגשות המועברים אלינו. נימה אופטימית נמסרת בכתיבה, צחוק ושמחה מלווים פה את הכאב ומרככים אותו.

ספר זה ממשיך את ספרה הראשון "דיטה" ברצף סיפורים מהחיים ושוב מתגלית כאן הסופרת כאנושית.

בתום כל פרק, הסיום מפתיע את הקוראים ופה בין היתר מתבטא כשרון הביטוי שלה.

בערוב ימיה של האם רבקה, מתגלה סוד משפחתי, שמרגש את עמליה בתה, ששנים היא יודעת כי אביה הינו – ראובן, שנהרג במלחמת השחרור. בשיחות האחרונות האם  מוסיפה לסיפור חייה את הרומן הראשון שלה עם קצין בריטי והוא אחד משני הסרג"נטים שנתלו בסוף תקופת  המנדט, בידי אנשי האצ"ל. לאט ובהוכחות לאורך הסיפור, מתגלה שהוא בעצם האב האמיתי של עמליה, שתוך כדי רדיפת עברה,

מתאהב בה סטודנט בשם- שאול- שהיא המרצה שלו.

דפי מושבניקית מכפר אילן מספרת בגוף ראשון על משפחתה המאוד מסובכת ודי טרגית כשלכפר מגיע טיפוס שונה – אלי, מיליונר או נוכל שבהמשך נשא את דפי לאישה.

בכפר גרים אנשים כב"פייטון פלייס" אחד מכיר את השני והסוציאליזם "חוגג" יחד עם הרכילות.

סולם הערכים משתנה כשאלי וקבוצתו משכנעים את האנשים למכור את בתיהם, ולאט לאט הכסף הופך להיות ערך עליון.

עירית לינור משלבת מדהים ומרתק את 2 הסיפורים העיקריים: משפחתה הגרעינית, הוריה, אחותה, החתנים הבעייתיים, ובמקביל חיי הכפר, המקהלה, הטיפוסים, האם מוכיחה, כי שיטת העדר, עליה לא עובדת ועקשנותה, מנצחת ומוכיחה, כי אם יש רצון אז יש דרך.

קריא ביותר.

עירית לינור מבריקה.

ככל שאנו אוהבים יותר, אנו מתקרבים לחוויה רוחנית, אלה שנשמתם מוארת באור האהבה, מצליחים להתגבר על עכבות וקשיים.

כך מסתכם סיפור אהבתם של פילאר אל הכומר, חבר ילדותה שעימו היא נפגשת לאחר שנים ארוכות, כשהוא בתפקיד אחר והוא "אבא" של קהילה שלמה.

פילוסופיית חייו של קואלו היא חדירה לעומק הנפש בניסיון להבינה. ישנן אמירות שהוקסמתי מהן בספר ואצטט אחת:

"עלינו להקשיב לילד שהיינו בעבר, ושעדיין קיים בתוכנו, כי הרי ילד מבין מה הם רגעי קסם להקשיב לקול הילד השוכן בחזנו !  עיננו תבהקנה".

למרות אמונתו החזקה והסיכויים הכמעט אפסיים לחידוש הקשר הם מתמזגים תוך כדי טיולים בנופים קסומים בבילבאו – סן סווין – סרגוסה – בספרד.

מסך מיסטי דתי עוטף את הקורא לאורך הספר, משהו קסום גם במילים – בהאזנתה לסיפוריו של הכומר, ביניהם סיפורי ניסים ואגדות שמוסיפים לסוג של אהבה שיש לה קול מיוחד. לאט היא מקבלת את האמונה ודבקה בו כמעט עד כלות.

על גדות הנהר היא רושמת את ספרה המרגש, לאחר שהייה במנזר ושוב הם מתאחדים כנגד כל הסיכויים.

זה לא ספרו המוצלח הראשון וכנראה גם לא האחרון.

מרתה אישה מוכשרת בהרבה תחומים,בעצם נאלמת מרגע שבו נישאה לגדי הרופא, גניקולוג מפטרסם, שנערץ ע"י מטופלותיו.

דרך גידול והתפתחות שני ילדיה, היא מסתכלת בבואתה, ומגלה כי פצעי ילדותה, יצרו לגביה, דימוי עצצמי נמוך, ובתהליך איטי,ומשחרר, היא מפתחת אופטימיות ומתחילה להאמין בכוחה.

המענין בכל הסיפור הוא יכולתה לדבר עם האני מאמין שלה..

מאוד מעודד, ואנו נכנסים איתה לסוג של אינטימיות.

רפאל ואלנה גיבורי הסיפור, חיו בת"א הישנה . סוג של הורים שעבדו מן הבוקר עד הערב, חברות שהפכה לאהבה עזה, המלווה כרקע את כל דפי הספר.

סבה של אלנה, אברהם – אבא הרשפלד, הקים אימפריה כלכלית חובקת עולם, ואת זיקנותו בילה על שפת הכינרת.

תצלום ישן ומהוה, מתגלגל לאלנה {הנשואה באותה עת לשוויצרי}, ובו גבר עם מבט יהיר ומבוגר, ואשה יפהפיה העומדת לצידוובידו מזוודה,

על גב התמונה רשום: מר סלומון מייזל, ורעייתו לעתיד אנה, בדרכם לישראל.

מרגע זה ואילך, אלנה, בשאיפה עזה, מתכוונת לחפש את אנה בעזרת ידידה מילדות, רפאל.

הקורא הנפעם צועד עמם ברחובות ת"א כמו נווה צדק, נחמני עוד בתקופה שת"א היתה אחוזת בית. פאזל ענק של דמויות הקשורות אחת בשניה, ומושיטות עזרה לזוג על מנת למצוא את אנה.

הסופר מדייק בכל פרט ותאריך כדי שהסיפור ייראה וישמע אותנטי, והדמויות

הססגוניות שנחשפו כאן מיוחדות כמו המורה להיסטוריה שיינקין, צמא הידע, שעוזר לרפאל גם ברגעים שקצה נפשו בחיפוש,

לכל אחת מהדמויות מודש פרק אישי שמוביל אותנו אל הסאגה המוזרה שמבליטה את קשיי החיים של היהודים שנקלטו כאן בתחילת המאה ה- 19.

הם עברו מהלומות וטראומות, מחלות ואובדן ובכל זאת המשיכו בנחישות להשתרש בארץ.

ספר נהדר וסוחף , הנאה צרופה וגם ידע כיף אמיתי

רומן היסטורי מדהים שלומדים אותו עד היום בבתי ספר תיכוניים שכתבה שולמית לפיד.

זוהי תחילתה של ראש פינה{ ג"עוני}, סיפור מדהים על היקלטות באדמת טרשים של אנשי העליה הראשונה.

פאניה סילס מגיעה לארץ עם תינוקת, דודה ואח שהוא לא בסדר, כולם פגועים מן הפוגרום באוקראינה, והתינוקת נולדה כתוצאה מאונס, יחיאל פוגש את המשפחה ביפו, ומחליט לשאתה , כשמנגד עומדת גם טובת גידול ילדיו שהתיתמו מאמם שחלתה.

בנוסף, זהו סיפורם של אנשים אמיצים שנאבקים גם בתורכים ובערבים, ובעיקר במחסור ובעוני, ומחלות למכביר..

פאניה מתגלה כאישיות נדירה ומובילה, לא בוחלת בשום עבודה, רק לא משתחררת מעברה ומתקשה לנהל חיי אישות, אך בסבלנות מצד יחיאל, היא מתגברת והסיפור שלה הוא בעצם סיפור של חלוצה,פמיניסטית , שהסכינה עם חלוצי צפת לכל תלאות המקום. השנה היא  1878.

דן וולמן ב –  2011 עשה סרט עם שחקנים מצוינים: עזרא דגן, לבנה פינקלשטיין, יעקב בודו, מוריס רוסו, ועוד רבים,

כך  יצר אוירה אוטנטית ולרגע נראה שהכל דוקומנטרי. הסרט מרשים , וקסמו של הבמאי מהלך קסם לאורך כל הדרמה הרומנטית . כל  הכבוד לסרט היפה שלא פחות טוב מן הספר.

לתקציר הספר ופרטים נוספים מאת אתר ויקפדיה לחץ כאן

רומן היסטורי המשלב תקופה של שלושים שנה באפגאניסטן,כשבמרכז משפחה יחסית, אמידה. והגרה בכבול. הילדים אמיר וחסן גדלים באותו בית, רק שחסן ואביו עלי הם המשרתים. שניהם איבדו את אימהותיהם בתחילת דרכם, ומכאן הידידות המדהימה בין שניהם המורגשת לאורך הדפים. ברקע שתי תקופות מלחמתיות, הכיבוש הקומוניסטי,

ואח"כ  הכיבוש האכזרי  של הטאליבאנים. אנו נחשפים פה לשנאת הסונים (הפאשטוני) כנגד ההאזארים שהם השיעים, שהשנאה בינהם מושרשת . לבסוף אמיר מצליח לברוח עם אביו לאמריקה, אך העבר המתסכל והפרידה מנופי נוף מולדתו דאז, גורמים לו למחול שדים בנשמתו, וההפתעות הן רבות. אין פלא שזה אחד הספרים היותר מבוקשים בשנתיים האחרונות. חובה.

יאיר, פוגש את מרים בכנס מחזורים והוא מבין שהיא נשואה. משהו ניצת בו,
והוא מחליט לכתוב לה מכתבים אישיים על עצמו ואהבתו אליה – מושא חלומותיו.
מעין תרפיה בשיחות. שיר הלל לאהבה, התערטלות כמעט מוחשית,שרשראות של
מילים אירוטיות מתוך הרגשה, שאם היו נפגשים פנים מול פנים, ייתכן שהמילים
היו נאלמות.

להשאר בתוך פנטזיה בועתית ולחוש אוהב מבלי להפגע. "שיר השירים" של דויד גרוסמן.