מיכל דורון הינה גרפולוגית ומשוררת, שמצליחה לאבחן את אישיותו של האדם לפי כתב ידו שבה נמצאים קוים לדמות אותה היא מנתחת.

לכל אדם יש כתב יד אופייני-אישי ואין כתב יד דומה למשנהו, כמו שדיוקן האדם  שונה מאחד לשני.

אי לכך – בנפש חפצה – בלעתי את ניתוח כתבי היד שנחשפו לפני, אנשי שם, משוררים, ציירים, דמויות מפורסמות מהעולם היהודי – ישראל , שלנו שהפתיעו… בתכונותיהם על פי אבחון של מיכל דורון.

בחלק הראשון מסבירה הסופרת מקצת מיכולותיה ולימוד המקצוע כמו-למשל, על רווחים בין מילה למילה, האם הכתב הוא מהיר, לחיץ, ברור, לא קריא ועוד כהנה וכהנה.

שינויים בכתב היד במהלך השנים מסיבות גיל, או בריאות, בקיצור התרחשויות שונות שקורות לכתב היד שלנו שמשפיעות על התנהגויות ותכונות.

להלן מספר דוגמאות למשל:

נתן אלתרמן, הסבר מעניין על 2 תקופות בחייו.

אברהם שלונסקי, עם כתב יד מזהיר ואבחנות מדויקות…

יונה וולך, אישיות יוצאת דופן.

חיים הזז, עם הכתב הלא ברור.

ועוד רבים וטובים, ומפורסמים שליוו אותנו בעשרות השנים האחרונות.

ספר מומלץ, מרתק ומקצועי.

ספר מיוחד שמנסה להוביל אותנו לסוג של שלמות נפשית.

ד"ר רות אנגל אלדר היא ד"ר לפסיכולוגיה; סופרת ומרצה, מטפלת בעלת ניסיון.

הספר הזה הוא שונה. הוא מחזק ומראה לנו סוג של דרך לחיינו בידי אישה שהינה אקדמאית במלוא מובן המילה, אך יש בה חשיבה יצירתית שמנווטת אותנו לאורך הדפים.

צמחונות כדרך חיים, ליצור אמנות כלשהיא; מוסיקה, ציור, ריקוד, אמונה בשכינה שמובילה למוסר, טביעת אצבעו של האדם; כל אלה, נתיב קטן לאושר.

נתינה לאחר – אכילה נכונה – כביכול המוות בסביבה ויגיע עד אז מלאו את עצמכם – ברוח שלכם.

ישנן השגות כאן לגבי הפסיכולוגיה הקלינית, שבעצם לא ממש תרפוטית, כשבן אדם במצוקה נואשת עדיף לקחת כדורים מתאימים או לחבור לחבר נפש שיכול לתת תשומת לב, אמפטיה, ולחזק את הנצרך.

מוסבר בין היתר בספר על יצרים, חירות מינית, רגשות אשם שלא מתועלים, וכל זה גורם לבעיות נפשיות וקונפליקטים. התרפיה הינה פסיכואנליזה, פסיכולוגיה הומניסטית ופסיכולוגיה רוחנית. הפסיכואנליטיקן תופס פה את מקום הכומר המוודה.

תעצומת הנפש הן אינדיבידואליסטיות. כל אחד נולד עם רוח שונה שלא קשורה לגוף + נפש (חד המה).

כדי שנגיע לרווחה נפשית צריכים לנער המון דברים מסביבנו.

וכך הלאה, רות אלדר ממשיכה בייעוץ ובחשיבה אורגינאלית, לקהל הנרחב.

קראתי את הספר בשקיקה שהשאירה בי טעם של מס ערך מוסף.

בעקבות משבר שעברה בחייה, הקריינית, השדרנית הידועה אושרת קוטלר, החליטה לשתף את קוראיה בחוויות שעברה – שהעיקרית ביניהן הינו חיפוש אחרי שלוות נפש, וחשבון עצמי, לבדוק מה בעיקר עובר עליה, כשבעיצומה של כתבה על האינתיפאדה השנייה, שנמשכה זנן רב, התמוטטה מול קהל מאזיניה והחלה לבכות באמצע השידור.

במהלך הספר היא מפרטת את מהלכיה לקראת החלמתה. מבחינה אישית; חוותה משבר לא קל, ובחיי היומיום זכתה לתהילה, מעריצים וכסף, וכל זה לא מנע את חיפוש האושר, ואת הבור הגדול שנוצר בנפשה.

נעזרת בספר "אתיקה" של שפינוזה, וזן בודהיזם, ומבינה כי: "אנחנו בדיוק כמו האבן במעופה, מובלים במסלול חיים בלתי נמנע". וממשיכה מכאן לטיפול פסיכולוגי. וקריאה רבת דפים, לאט-לאט מחלחלת בה ההבנה; "אין שום אלוהים, אין יד מכוונת, הכל כאוס, מקרי לגמרי, ואי אפשר לחפש הגיון בטירוף". אנחנו לא מרכז העולם, אלא חלק מזערי מתוכו.

את התנהלות האדם בתוך המציאות, מצאה קוטלר בהגותם של עוד פילוסופים ביניהם ז'אק לאקאן, על אנשי אמת.

המסקנה היא לקבל את עולם התופעות של החסר, הסותר, ושיש בו שמחה ועצב, סבל ואושר, טוב ורע.

בחוויה האישית שלה, ובקריאה המרובה שלה אודות האנאליזה, גרם לה להפנים את התובנות החדשות שלה.

מעניין  !!