שולמית כותבת רומן היסטורי נוסף, שממשיך את ספרה "גיא אוני" ומשפ. סילס.

הגיבורה היא נ ו נ י ה , סוג של אנארכיסטית, והתקופה היא 1912 – 1914. היא נולדה לפאניה סילס ולסאשה.

חנה מייזל הקימה בקיבוץ כינרת את  "חוות העלמות" שלה בתנאים לא תנאים., על מנת להכשיר את הבנות  שמגיעות אליה, לעבודה חקלאית – לפיתוח עצמאות אישית – לחיים משותפים, והקמת ההתישבות בא"י, פלשתינה, המוכת – רעב – חולי – שידפון.

מעבר לחזון האידיאולוגי – נראה כי החלום הוא כמעט בלתי אפשרי.

נ ו נ י ה נולדה לאם שבנתה עם  יחיאל בעלה הראשון, וחבריה את ראש פינה{ג"עוני},

האם על הסוס, ידעה כמעט את הכל, כשרונית ונחרצת, ברחה מרוסיה אחרי שנאנסה ע"י קוזאק, ונולדה בתה ת מ ר ה , וכך התגלגלה ליפו ,ונישאה ליחיאל אלמן עם שני ילדים.

שאר ילדיה הפכו כלפיה מרירים ועצמאים, בגלל התנהלות חייה.

בתקופה ההיא, נוניה היתה עדה בארץ, לרצח אהובה, שפלירטט עם הת המרום ובעלה קיפניס, שלח לרצחו עם הרובה של נוניה, ה"מ א ו ז ר".

נוניה מיוחדת בעצמה, יצרה קשרים עם גדולי הציונות דאז, שמרביתם קבורים בקיבוץ כינרת.

בצליחה להינשא לבסוף, לדב בער, לחיות עם תינוקה אצל הבדואים, להכיר את התימנים המוקצים דאז, ובעיקר לתאר את ראש פינה של התקופה ההיא, וגם לי יש סיפור אישי כאן, המורה למוסיקה אהרון טורקניץ חיחתן את בתו עם יפה טורניץ, שהיתה אשתו של ברוך בן יהודה, מנהלה של "גמנסיה הרצליה" והוא דודי, שחיינו בביתו כסבא שלנו עם אבי.

סיפור מאלף על תקופה רומנטית היסטורית כאחד, וגם רחל המשוררת שלנו מונצחת בספר.