זר הוא חבר שעדיין לא הכרתי – שי ויסברג

מסעותיו של אספן הנשים

הסופר, לא טירון בנושא הכתיבה, וככל שהזמן עובר – הוא משתבח.

הסיפור הוא הפעם אישי ואינטימי והוא מחלק איתנו את אהבותיו ומסקנותיו, ההחלטות והתובנות שייכות לו בלבד, אינדיבידום מוצהר.

בחן ובחשק קראתי את הרפתקאותיו, ואכן, האנשים שאותם פגש במהלך השנים נפתחו אליו בזרועות פתוחות בזכות האנושיות והיחס שהעניק להם.

סוד קסמו, הוא החיוך, הסבלנות, והזמן שהוא משאב יקר שויסברג מנצל עד תומו… בצורה שונה ממרבית האנשים, ולמזלו פרנסתו משתרבבת פנימה.

כמה "פגורות" מוכרות, כמו כרמלה כרמלי יושב ראש "פירגון הדדי" ששם נפגש עם כמות נכבדת של אנשים וכן הצייר חיים סביצקי בן ה- 105 שממנו שאב שמחת חיים.

לקרוא על חייו הקודמים כמסע אל העבר, זה לחוש אמפטיה על צד לא שגרתי בחייו החדשים.

כך הרגיש שתפקידו הוא ללקט אנשים, לאהוב אותם ולכתוב עליהם.

מעניין לקרוא על אדם שחי חיים מרתקים, לא מתנהל בשיטת העדר, ונהנה כל יום מחייו !

"חיוך פותח כל דלת".