הגשרים של חיי

בתחילת הספר ישנו מכתב הוקרה מנשיאנו – שמעון פרס – בו הוא מעריך את פועלו של יהודה אטלס.

תרומתו הגדולה למדינת ישראל הינה הטיפול במוסדות הביטחוניים, המדעים והאמנות.

יהודה אסיא  היה בנקאי דגול, והצליח לגייס תרומות מאישי עולם, ידידיו שאותם הוא הכיר, ותרמו ביד נדיבה.

אסיא נולד בעיראק, ועבר דרך מרתקת – ולא שכח לאזכר את כל מכיריו שתמכו בו.

מתוך מציאות עסקית , ומתוך תובנות בשטח, ידע כי להצליח ביפן במזרח חייב הוא לדעת את השפה על בוריה, על מנת לפתח קשרים מסחריים.

בגיל עשרים ואחד עזב את משפחתו ויצא לדרך ארוכה ומזהירה.

מסעותיו נמשכו גם לתאילנד ושם פגש את אהובתו  גנט – שהתגיירה למענו.

משם ביחד לניו  יורק ובדרך ל י ש ר א ל . מאר"הב, תמך במדינה שבדרך,, .

ממשלת ישראל החליטה להקים בנק בשוויצריה, ואסא היה במקום הנכון ובזמן הנכון, כמו כן עזר להקים את מוזיאון תל אביב, ואת מכון וייצמן למדע, ברחובות.

אגודת אח"י {האגודה של יוצאי עיראק בישראל} ציינו בכבוד את יציאתו לגבורות.

הוא הקים בשוויץ עם המדינה – בנק לגיוס השקעות כספיות.

היותו אדם כה משפחתי ואוהב, גרמה באופן ישיר להצלחת ילדיו במיוחד בעולם ההיי – טק.

תרם רבות למיזוג גלויות , והוא לא מייצג לגמרי, את התעוררות השד העדתי. אוטוביוגרפיה מרתקת שלא היינו מודעים לעוצמתו של האדם הצנוע והמכובד הזה.