מיכל סנונית משוררת ידועה שבספרה "שירת הלב" – מיטבה לתארו בכמה פרקים, האיבר הפנימי הקטן הזה, שבמטפורה יש לו הרבה תפקודים רגשיים – מובא חכאן כבתוך מגש.

האיורים של דני קרמן מדהימים ביופיים ומנסים לתאר את השיר ולעטרו – כל שיר לגופו.

אין סוף לתיאורי הלב – ולמטבעות הלשון שנוצרו עקב היותו חיוני ודומיננטי כל כך בחיינו.

מוטיב הלב הוא בכל שיר ועם התקדמות הקריאה אנו רואים את עוצמתו לאורך שנותינו.

גורם לנו לרכות ולנעימות.

בחור צעיר לוקח את עטו

ומכוון לשירה.

בשירתו המגוונת, קיימת מלנכוליות ואין שיר דומה למשנהו.

שירה נוגה כדוגמת:

"תיכנס לפרופורציות

אנשים משתנים.

גם הים לא ישוב לכנו".

"העולם משתנה אבל לא עד כדי כך

תתרגל אל הכלא בסוף כמו כולם".

ומדוע אם כן חש אני

שאני בכלאי מבודד?

"אך לאחר מחשבות כאלה צצה אופטימיות

אל תשכח העולם עוד פה"

מחשבות צלולות שנעות אל העתיד הבלתי ברור ושיחות עצמיות אודות הפחד והדאגה מהבלתי נודע.

דבר גורר דבר, והעברית היא משובחת לעילא ולעילא, כתוב מדהים, מסקרן.

המשורר מבטיח את מקומו בשורה הראשונה.

ספרה של חניתה הלוי תורגם לערבית "עץ תפוחים וזאב" בידי סאלים ג'ובראן.

חלק מהשירים נוגים ומזכירים מחשבות שלנו שלא העזנו לעלות על הכתב.

תובנות חיים, ומילים לעיתים קצרות המעידות על אנושיות, וזה מעניין שכל שיר שתורגם לערבית, הוא אורגינל ולעיתים תוהים אנו עם יכולנו לגשר באמצעות שירה את הנושא הכאוב של שני העמים ש"רוצים פה רוב כבוד".

קשה שלא לצטט את "ההחלטה הקשה ביותר בחיי"

א.      "לצאת מדפיו של ספר

למציאות קרה או להישאר בו" …

• "לפגוש רק את מי שאני רוצה

להרגיש שייכת או להישאר בודדה, …"

• ו… "לקום ממטה חמה

ליום קר או להישאר בה"

או בשיר נוסף – השעון עצמו – זמן

"רק רגע בואי נחיה את הרגע

סעי אתי … רק לרגע"

נשתה יין לאט לאט לאט …

נשתה את חוסר הזמן.

חניתה נשמעת פה מאוד אנושית, מחשבות עמוקות שבאות לידי ביטוי, במידה מינימלית וההתרשמות הנה גדולה.

שי חג'ג' הינו צעיר, שנוצר בינו ובין אחד מגדולי משוררי ישראל – נתן יונתן – קשר הדוק, מפרה, מעודד ומיוחד.

שי כתב כמה ספרי שירה, אתייחס לספרו השמיני.

בהקדמה הוא מספר על החיבור בינו לבין המשורר הדגול, שלו הוא האזין וקיבל את רעיונותיו שהיטיבו עמו.

שי הנציח רגעים בשירתו, שהביאו אתם נחמה, משחק מילים פשוט, נוגע ומשכיל להסביר את מילתו של המשורר.

בשירי האהבה: "מחר אקשיב לך שוב" הוא מתאר את הרגש שבדבר החשוב בזה שנקרא "אהבה" כאמת צרופה, אהבה לעיתים בלתי מתממשת,

"וכל החשיכה שבעולם
לא יכולה
לאורך
שכבה"

המטפורות שבהן הוא מדגיש את הרגש, חזקות ועוצמתיות במיוחד "את החשמל המופק משריפת פחם".

בעולם דיגיטלי, וירטואלי, אינסטנטי, ציניקנים לגבי רגש, וכשמישהו מרפה מן הרגש מתוך מיאוס וייאוש, קם לו רומנטיקני חסר תקנה, מקסים, וכך הוא כותב:
"בראשית ברא אלוהים את הלב
ודאג שהוא יהיה גמיש…
רק אחר כך הוא יצר את הכאב,
וכל כך דאג שנרגיש !…
ואם זו סיבה מספקת לקרוא את ספריו, הרי הוא מוגש לנו בחן רב !!!

אחת מגדולות המשוררות שלנו שמרבית שיריה המעולים הולחנו. חלק מהזמרים הם:

חווה אלברשטיין, גלי עטרי, מרגלית צנעני ועוד.

כותבי הלחנים ששיתפו אתה פעולה במהלך השנים הם מהמפורסמים:  קלפטר, נורית הירש, קובי אושרת, יהודה פוליקר, נחום היימן ועוד.

קשה להתעלם מאהבתה לאהבה, לרומנטיקה, חיי אשה וקשייה, נשמה ענקית המורכבת כמו פאזל ממחוזות ילדותה ועד התבגרותה.

"את יפה ויופייך פוצע,

כמה צריך גבר לכאוב,

את יפה ואני כבר יודע

שנולדתי אותך לאהוב". (מתוך "יד קטנה")

"היא נתנה לגבר

במדים

בת המנודים

אסמרלדה

שרקדה ברחובות פאריס. ("אסמרלדה" גלי עטרי)

איורים יפהפיים, שמותאמים לכל שיר / נתן טל.

ספר שירה מיוחד,

מחובר כולו בחרוזים, כמו פעם,

כל שורה מנוסחת בהיר,

עם התחלה, אמצע, וסיפא,

ובא להלחין את זה השיר.

נושא הרגש הופך בשירים

למעין מוטו מוצק

ולא ערטילאי, ואם נפנים את המשמעות

בקוראינו את התוכן אחד לאחד,

ניווכח כי הלב הוא אולם ענק

המכיל את הרגשות, התחושות,

כמו כעס, פרידה, חרדה, נחמה,

אושר, תקווה ועוד מה שמרעיד

אותנו במהלך הרגע, היום, היממה,

השנה – ומלווים אותנו ואת מיקומנו.

ועד לכתנו שנתנו שלעיתים מודרת

עקב כל מה שהזכרנו:

הנאה צרופה מהקריאה

ותקצר לנו היריעה,

מלצטט ולתאר את

מה שחלף בראשנו.

" צינור נחמה חיברתי לטפטפות הנשמה

שתרססנה אגלי תקווה ואולי קצת אהבה.

כשהעצב בין הרסיסים נשבר

שבעת צבעי הרגש משתקפים מהעבר"

נעים לעין, ליד המעבירה דף וחיבור נפשי לכל מילה.

אשר הוא צאצא של אנשים כותבים. סבו היה מייזלס עיתונאי ותיק במעריב, ואימו רימונה שיף הינה עיתונאית ותיקה ועורכת לשונית.

מתוך הספר פסיפס יוצרים בחרתי לסכם כמה משיריו של אשר שיף, היות והוא מצא חן בעיני.

על חיבורו לאהבה, ומציאת בת זוג שתהווה עבורו פאזל משלים כותב:

"היהלום הכי בוהק, למצוא את האושר שבאהבה"

ובגל האהבה, הקשור לנושא המים נכתב:

אש מכבה מים

גל – סוער של רגשות.

בתוך י ם של אהבה יצרית. לדעתי רומנטיקה במיטבה.

ועוברים קצת לילד אבוד – שהינו קודר ילד בתוך חשכת לילה, ונשמה סגורה ללא אופטימיות!!!

מחול השדים – הינו ריקוד סוער ועשיר שהצופים משתתפים בו,ואולי מאבדים את החושים…

וכן הלאה ,, שיריו  מצד אחד מביעים איזו שהיא תקווה לגביו עם אופטימיות זהירה ומצד שני המון שמחה יצרית שבאה לידי ביטוי בבהירות

נעים לאוזן ולאלה שיש להם דמיון , גם לאוזן, בתקווה להמשך כתיבה יוצרת שכזו.

בציר מאוחר. צבי מכבי פרוש.

זהו ספר הביכורים של צבי פרוש, מרגש לירי, אינטימי ואירוטי ביותר.

הספר מחולק לארבעה חלקים.

בציר מאוחר. שם הספר

בקציר ימים. הקורא מריח את טיפת הגשם בחורף, את האדמה הרוויה,

ערוגות, רגבים…

וכל  זה מתיחס במטפורה לגוף הנשים וביחיד:

"סופות רוח כחומה עורגת

ליטופייך חמים,

תלמייך בערו בתוכי

אבק עפרך מינקותי נושם"

פועם בצבעים:

"להבות בשיער עיניים בורקות

גוון חיים – בד לבן,

פסים אפורים, צבעי פבטל,

זיכרון ירוק,

וכל צבע מקבל כאן תיאור למוחשי,

של יחסים של בינו לבינ ה,

כמו פסל לסיתות האבן,

כמו אורות מסוגים שונים במדבר"

ברזי המילים:

מילים קצרות ומשמעותיות,

האהבה והתשוקה מניעים את האדם,

את העולם, את המשורר הכה מיטיב לתאר , וחודר לתוך לשד עצמותינו.

ושירי מים רבים:

"בסער סערותיו, מסתערת שירתה, תויו,

מפרש סירתו, באגמיה נושך"

ולבסוף אכזבה:" אני והוא על קו צועדים

קוים מקבילים שלעולם לא נפגשים"

ספר כל כך נעים לקריאה!!!!