לפיד חושפת את סיפור חייה, דרך גידול שני ילדיה, לפני קהל הצופים בהתערטלות כמעט טוטאלית.

ואנו ה"מציצנים אוהבי חיטוט שואלים מדוע?

ובכן המסר: עקרת בית צעירה חדלי מלרצות את כל הסובבים אותך: ההורים הבעל הילדים וחברות ועשי את הכל במינון סביר אחרת תאבדי את האני שלך ובאופן טבעי, התסכולים יהיו רבים, והמרירות שתוביל לדרך שכמעט אין בחזרה.

מצאי שעות לחיות את חייך ולבטא את עצמך.

דרך התבטאות מעולה בלי שום קשר למשפחת לפיד הכותבת בכל המישורים והתחומים.

ממצוקי הרים רחוקים נפל בנקודת הזינוק של חייו

בפגישתי האחרונה עם ידידי חיים אברהם, שבנו בני אברהם  ז"ל , נחטף ונרצח בידי החיזבאללה,

שוחחנו ארוכות על הספר אודות בנכם אלי ולד(ז"ל). השאלתי את הספר ובמשך יממה ארוכה אחת הייתי עם כאבכם, והתמכרתי לדמות שנבטה לי מהתמונות, מסיפור חייו הקצרים המלאים יוזמה ותוכן, והכה מיוחדים. חיים אברהם למדנו לפני כמה שנים עיתונאות ותקשורת ואני כותבת ביקורות על ספרים וחוויות מיוחדות בכל מיני מקומונים, פליירים , וכו". הצורה בה הנצחתם את בנכם שעתיד גדול ציפה לו, מעוררת הערצה כי בטוחני שהחיטוט בחומר היה קשה עבורכם, כל פעם מחדש.

מי יודע איזה ארכיאולוג, ואנתרופולוג, חברתנו הפסידה, חבל על אובדן של כישרון, אומץ ותושיה שהיו קיימים באלי ז"ל, וכמה אהבה רכש לבני משפחתו וחבריו, וכל כך חבל על דאבדין.

מכתבים לחבר צרפתי בדרכו לישראל!

ידידו הפריזאי הטוב של הסופר – סימון שמו- התכתב תקופה ארוכה עמו.

יאיר גרבוז, כותב ציני ענק, אמיתי, רווי עוקצנויות סימפטיות, נכנס עם הגרזן ללא הרדמה, בפרות קדושות המוכרות לנו כל כך.

סימון א ל מ ל א , תושב פריז, מעונין ל"עשות עליה" עם בני משפחתו.

כדי לקבל יותר פרטים , הוא מתענין בדיעותיו של הסופר , שואל שאלות ומקבל מגוון ארוך של תשובות.

ימים ושעות, מכתבים מצחיקים וכואבים, נערכו בין השניים, והם באים חל\ידי ביטוי כאן. יאיר בתשובותיו , ודרך משקפיו המיוחדים מאריך ועורך לציבור סקירה ארוכה מהימים הטרום מדינה אפילו.

ספר סיכום עם התחלה חדשה.

זאב לבנה {וולולה} חי היום בחדרה, והוא כוורן {דבוראי שעוסק בתחביבו ברדית דבש וייעוץ אסטרטגי, על סמך נסיונו העשיר.

בתפקידו האחרון – בשליחותו כנספח צה"ל,לאה"ב ולקנדה, לקח את משפחתו לארבע שנים ובזה סיים למעשה ארבעים שנות שירות מדהימות ומיוחדות .

הספר כתוב מרתק, מימי ילדותו בגבעת שמואל, מלווה בתמונות מכל תקופות חייו.

ישנם אנשים שבשקט שלהם, עשו דברים מועילים, רבי מעש, ועש שאתה לא קורא את האוטוביוגרפיה שלהם, אתה לא נחשף להיטוריה המהולה באומץ שכזה.

מהיותו בחיל רגלים לאורך תקופת היותו אלוף: אתגרים כגון: הקמת פיקוד העורף, לפני כעשרים שנה, ופיקוד על חיילות השדה : מזכיר צבאי לראשי ממשלות: שמעוון פרס וביבי נתניהו..

נדודים ממקום למקום, עם האשה עמליה, ועם ארבעת ילדיהם, רק תרמו לאישיות שלהם ולהתפתחותם האישיים. חיים מלאי תוכן ועשיה , וכן, התוך הסיפורים האישיים ישנן גם עליות ומורדות…

לתפארת מדינת ישראל.. כן ירבו,

זאב לבנה לדעתי, ראוי לשאת את המשואה ביום העצמאות למדינת ישראל.

כה  רבות נכתב על נושא השואה ונראה שלעולם לא נמצה. מדי פעם "צצה" עוד אוטוביוגרפיה שנראית שנלקחה מעולם אחר שכולו מזרה אימה.

בסיפורו האישי של ליפמן, נער שנראה כמו "ארי" יש את הרקע של הבית היהודי המסורתי בחלם ואת "בקיעת האושר" שהצורר הנאצי דרך במגפו.

ליפמן רואה נגד עיניו בגיטו ורשה בתחילה, ואח"כ בראיוביץ את חיסול משפחתו ועמו מול עיניו. אחות , אח, שוב אח נוסף ואחות עם אם, ואב. גסיסה איטית, וכואבת של עיר עם מסורת יהודית מפוארת.

סיפורו האישי כפי שנראה, הוא חיבור של אישיות מיוחדת, אופטימיות, זהירות, הגיון שמקנה לו את כל יכולת ההשרדות הבלתי רגילה שלו.

כמעט כל יום הוא היה חשוף למוות, ובכ"ז תושייתו, היא זו שגרמה לו ללכת בין הטיפות

השחורות.

ראוי בהחלט לציין, שבספר מושם הדגש על שנאת הפולנים כלפי היהודים ואנטישמיות שלהם היא בפירוש "יהודופוביה" שזו מחלה כפי שהסביר פינסקר בזמנו שמקננת אצל הגויים ומתפרצת בבוא העת שלהם.

קשה שלא לנגב את הדמעות.

זהו ספר חשוב ותיעודי, והינו מחווה לאמני תל אביב, הכוללים: סופרים, ציירים, פסלים מוזיקאים, וכל אמן שיצר בעיר הזו, שחגגה לא מכבר 100 שנות.

פרויקט ההנצחה החל עוד בתקופתה של ד"ר שוש אביגל ז"ל, שהיתה מנהלת האגף לאומנויות.

חברת מפה בע"מ, תרמה את מפות הסיורים בעיר, כך שיותר קל להתמצא, ולראות את לוח הזיכרון, מעל בתי האמנים, ובעזרת הספר הזה, יהיה יותר קל להבהיר למטיילים מי היו בעצם דיירי העיר הזו ועד כמה השפיעו על חיי התרבות שלנו.

"וכך זה מתחיל : "
על יד סבו הנכד,
הבן ליד אביו,
יחדיו ארגו מסכת
פלאייך תל- אביב"

המטרה בהמלצה זו היא הפעם, הסיפור על יוסף באו,מרח" ברדיצ"בסקי 9 בת"א , צייר ומאייר, שביתו הפך החודש למוזיאון קטן – ובו כל ציוריו והכרזות, כלי עבודתו וכל חפציו האישיים. בנותיו צלילה והדסה באו, טרחו שנים למיסוד המוזיאון בעיר,
והתנית קרמה עור וגידים, בזכות ברכה נאמן, מנהלת פרויקט ההנצחה וראש העיר רון חולדאי.

יוסף באו, תיעד בכל שנותיו בשואה{ נולד בפולין ליד קרקוב} את עבודותיו. מונצח פעמיים בסרט "רשימת שינדלר" בחתונתו עם רבקה, שעמה עלה אח"כ לארץ וכ"כ הסרט " הזייפנים" שזכה באוסקר ומנציח את הזייפנים שניצלו בשואה.

שנים בארץ יצר פרסומות אנימציה, וכותרות לפוסטרים כדוגמת:"שמונה בעקבות אחד" קזבלן" "סאלח שבתי" ועמוד האש". חוכמותיו וההומור שלול והעברית המיוחדת באו לידי ביטוי, בספרו " ברית מילה"

הספר מתאר את הקרב על לטרון בשתי הוורסיות" מבצע בן – נון" א' ו – ב'.
הקרב על לטרון הוא בין השנויים במחלוקת עד היום.לאחר שנים של "ערפל קרב"
הצליח רם אורן לקרב אותנו לאחד הקרבות המזעזעים, טרום היות צה"ל.
חטיבה שבע מנסה פעמיים לכבוש את הכפר שחלש על הדרך לירושלים הנצורה.
הכשלון הצורב, בין היתר בגלל כמויות פליטי מלחמת העולם השניה, שנשלחו לקרב ולא החזיקו כלי נשק מימיהם.
אנשי הפלמ"ח והגדוד המשוריין צייתו לפקודות, ולחמו עד זוב דם.
בין הלוחמים המפורסמים המצוינים בספר : אריק שרון, דוד עזריאלי, טד אריסון,
גוליבר, יצחק מודעי ועוד רבים וטובים אחרים. מיד אח"כ נפרצה הדרך לירושלים
בשביל שנסלל "דרך בורמה" שפתרה את אספקת המזון לירושלים.
הידד לרם אורן שעשה ספר תיעודי לימודי ממדרגה ראשונה.

הסופר והמאייר יעקב גוטרמן, ניצול שואה, סיפר את סיפור חייו המופלא. אביו, שמחה גוטרמן חש במתרחש לבוא, כתב על גווילי ניר בכתב צפוף את הקורות בעת ההיא ודחס אותם לתוך בקבוקים, לימים, בראדום שבפולין התגלה בקבוק אחד שהניב ספר שלם ושמו "עלים מן האש" והמאייר כמובן, יעקב, שהוציא ביחד עם "יד ושם" ו"מורשת" את המסמך הנדיר הזה.

והסרט על חיפושיו לבקבוקים נוספים, בפולין, מדהים ועוצמתי (וזה על פי זכרונו של ילד בן תשע). קשה להישאר אדיש מול החיפוש היסודי שהוא עשה, ובנוסף, הינו הנצחה חשובה.

הספר תורגם לשבע שפות, ואכן חשוב שנותרו לנו כמה אודים מן האש ומן התופת, שעדיין יכולים לספר בצלילות דעת, בבחינת, "והגדת לבנך".

בנו של יעקב, רז גוטרמן, נהרג במלחמת לבנון השנייה. נשארנו דוממים ודומעים.