כבר לא ילדה של אף אחד – ציפי גון גרוס

אמה של  הסופרת ציפי גון גרוס, נמצאת בביה"ח וגופה המתפורר – מסרב להיפרד מנשמתה – ובמשך חודשי הגסיסה ,נערכת התקרבות ואף גם התרחקות בין האם והין הבת.

הסופרת כתבה מגי ביקור רשימות המראות את מסכת היחסים המורכבת בין האם ובין הבת.

תחושת היתמות המתקרבת, גורמת לחמלה, להיות הרבה פחות שיפוטית.

הסקרנות לדעת כל פרט הינה מציצנית, אך כאן היא מתבקשת, לפני שלא יהיה

יותר את מי לשאול.

ולאחר מות האם, ממשיכה הסופרת את הקשרים עם כמה מחברי הוריה, ומגלה כי גם הם הינן/ם אודים מוצלים לפליטה, עם אותם התסמונות, הם לבושים אחרת, גלותיים, מדברים ביידיש וכצברית, היא "עושה להם הנחות" , והבנתה המחודשת את סבלם.