דבש אריות – דויד גרוסמן
בתנ"ך זהו סיפור עוצמתי. דמותו של שמשון הנפיל היא דרמטית וכמעט בלתי ניתנת לתיאור. לידתו, מאבקו באריה, שבלחיו ניגר הדבש, אימו שבגדה ודלילה, והפסוק "תמות נפשי עם פלשתים" כשמעל ראשו מוטט את הבניין על 3000 הפלשתים.
יש סתירה מוחלטת בין צורתו הפיזיונומית האדירה לבין חולשת נפשו, חוסר הביטחון שבלט, וחוסר הרגש שבו גדל.
הסיפור שכתב גרוסמן, נוגע לכולנו בגלל הפער העצום בין הדמות לנפש הפיוטית, דמות שהינה כוחנית ומתומרנת בידי אלוהים.
גרוסמן מביא בתחילה 3 פרקים מספר שופטים, שנועדו להכניס את הקוראים לתוך האווירה המיסטית התנ"כית וממשיך בכתיבה מאד זורמת על המיתוס שנקרא שמשון, שהיה אחרון השופטים.
כשמבקרים את קברו של אביו "מנוח" ליד הר צרעה, קשה להבין היכן אמו בתמונה, שמה של אמו הצללפוני – משפט יהודה על שמה קרוי מושב צלפון.
מעניין שבסיפורי הנצרות משווים את עקרותה של אמו של שמשון להריונה של בת שבע העקרה אמו של יוחנן המטביל – מעין הקדמה למה שעתיד לקרות לנצרות.