אוקטובר 22

חסרי אונים – אנה טימרמן

helpless

מוזיאון השואה בוושינגטון יזם פרוייקט בינלאומי שכותרתו "עדי ראייה לרדיפות היהודים".

 

הספר מספר על שנים עשר ראיונות שאספה אנה בקהילות בהולנד.

 

שנים עשר ילדים דאז מספרים בכנות על יום הילקחם של חבריהם-שכניהם היהודים.

 

העדויות הללו – לא ממש משקפות את הבנתם את הנושא, גם בגלל חוסר תקשורת ועיתונות וגם בגלל ריחוקם מהמציאות דאז. כך הם רואים איך מרחיקים את שכניהם היהודים והם נעלמים לגמרי מהנוף שאיתו הם חלקו עם חבריהם.

 

העדויות מלוות בתמונות וסיפור אחר סיפור מגלה את השפעתו עליהם בהתבגרותם.

 

באחת הדוגמאות מסופר על רולוף ארנולדי – יליד 1929 כבר חולה. הוריו היו חברים של משפחת ניווח היהודיה.

חַלקו עיתונים, אוכל וידידות, כשהחלו הגזירות על היהודים, נאסר על אימו לבקר את השכנה.

 

אסן העיר הייתה מלאה בגרמנים, אביו ציית לכל חוקי הגזע, וכן יום בהיר אחד נעלמה משפחת ניווח וניישטד רולוף ראה איך לוקחים אותם ושכנתו נשארה ללא הפאה היפה, עד היום מטריד אותן שלא רץ לתת לה את כיסוי ראשה… וכך מלאי ייסורי מצפון וגם לא… מדווחים שנים עשר העדים.

 

ספר מעולה.


 

אוקטובר 22

בא בימים – יורם קניוק

old

יורם קניוק השאיר שובל ענק של ספרים, מחזות וסרטים.

 

הפעם ייכתב על ספרו "בא בימים" בו מסופר על צייר בשם אורלוב, שבעברו סבל ממשפחה מורכבת של אב נאצי ואמא שהתאסלמה.

 

אורלוב בחר במקצוע לא שגרתי, לצייר דיוקנאות של אנשים לפני קבורתם. הוא מוזמן לצייר את דמות בעלה המת של אשה עשירה. השיחות ביניהם מרגשות ונוצרת ידידות מוזרה.

 

בייאושו הבסיסי, לפתע חייו קיבלו טעם  וביטחונו האישי חזר אליו.

 

היצירה מסתעפת למחשבות טורדניות והגיגים כפי שקניוק בערוב ימיו משחיז את לשונו המדכאת לא פעם.

 

מילותיו הן חיבורו הגדול, גם אם, גם אם העלילה לא תמיד מרוכזת.

 

זה לכבודו.


 

אוקטובר 9

ואולי לא היו – שולמית לפיד

maybe-there-arent

סיפורה של שולמית לפיד הוא סיפור חייה.

סיפור של הבוגרים בינינו שחיו בתל אביב הוותיקה והמתהווה.

 

תל אביב דאז – חרף המצב באירופה שרק החל, הייתה בצנעתה כרך מלא אור ואהבה.

 

תיאטראות, כדוגמת "הבימה", "אוהל", סרטים בבתי קולנוע פתוחים כמו "גן רינה" ו"עדן" בנווה צדק משלים את כולם כי יהיה טוב.

משוררים וסופרים, צרצרי הדלות, שמילתם הכתובה היא כמו יין משכר, מחפים על דאגה, על הנעשה באירופה כשהצורר מחל את צעדיו ומגפיו.

 

האלגנציה האירופאית באה לידי ביטוי אצל העולים שהיגרו, בעיקר, אך זה התנגש עם הפשטות של תושבי העיר, הצברים, הצנועים, שלא התייחסו לסממני תרבות לא להם.

 

שילוב של ריקודים סלוניים ב"סמדר" "נוגה" ו"סבוי" היו ניגוד של יושבי קרנות ופליטים שישנים על ספסל ברוטשילד.

 

לאה ומיקי הגיעו מאירופה בשנת 1934 כאן נולדה בתם, ניסו את מזלם ובדרך לא דרך המשרות שהיו באירופה, הפכו לאידיאל צרוף של סלילת כבישים ועבודות כפיים.

 

שיר אהבה לתל אביב של פעם, כל מיני משפטים ומילים מעורבות משפות אירופאיות דבר הנחמד לאוזן.


 

אוגוסט 2

גוסטב איש הברזל – הנס פלאדה

iron-man

פלאדה נפטר כידוע ב- 1947, לאחר סבל ומרורים והשפעתם עד אחרי מלחמת העולם השנייה.

 

גוסטב איש הברזל – רכב ועגלון בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה – מנהל משפחה ואישה ביד רמה… כשכולם נתונים לשליטתו בליווי של פחד ואימה.

 

הרכב והעגלון המפורסם, בברלין מנציח דרך חייו את החיים הטובים יחסית עד לתחילת המלחמה וההתדרדרות הכספית ואיבוד הילדים אחד אחד וקורותיו.

 

דרך גידופו וחינוכו הנוקשה, מצליחים לראות את הדמויות בשקיעתן, ללא יכולת כמעט לצאת מן המייצר. אשתו שנקראת אימא, היחידה שלא פוצה פה ומצפצפת, וכך יחסית עוברים חייה הקשים ללא סבל נוראי ודכאוני – למרות שהמציאות הראתה אחרת.

 

אוטו בנו הגדול והנאמן, התגייס ונהרג והותיר 2 ילדים לגבנונית התופרת – שמתגלה כאישיות. האבא מתייחס לכך כגזירה רגילה בתקופת מלחמה.

 

אווה – הופכת להיות זונה של סרסור ונעלמת ולאחר מכן מנסה לרצחו אך הוא שורד וממשיך לנקום בה.

זו כרוניקה משפחתית עצובה אמיתית ומרגשת.

 

אריק – הבן המועדף – הופך להיות, נצלן מלחמה עריק – שונא את אביו ועוסק ברווחים ועסקים של העולם התחתון. בפגישה הבודדה בבר – מומחשת השנאה ההדדית ביניהם.

 

סופי – כאחות מטפלת נעלמה מבית ההורים האימתני, עוד טרום מלחמה ושקעה בתפקיד בכיר בבית החולים.

 

היינץ – הבן הקטן יחסית, מסור בכל זאת מעביר את חייו בביתה של גודה הגיבנת אם שני ילדיו של אוטו הבן שנהרג.

 

ספר מדהים, היסטורי ומקיף של תקופת מלחמת העולם הראשונה.

הנס פלאדה – על שם הגיבור הנס והסוס פלאדה מסיפורי האחים גרים. שמו האמיתי הוא רודולף דיטצן שנפטר ב- 1947.

 

לאחר שכתב את לבד בברלין מת שבועות אחדים לפני שהספר יצא לאור.

 

גוסטב איש הברזל הוא גוסטב הרטמן, דמות היסטורית שעליה מבוסס הרומן. בגיל מבוגר הוא לקח את סוסו ויצא לרכיבה בפאריס להראות שעדיין לא נס ליחו של העגלון, וכדי לעודד את עסקיו זכה לתשואות רבות בפאריס ונופף שם עם כובעו.


 

יולי 6

הנערה מברלין – ג'ייק ווליס סימונס

girl_from_berlinאוטוביוגרפיה של רוזה קליין, בת למשפחה מיוחסת בברלין שאביה המנתח לא חזה את הבאות, אך שלח את בתו למשפחת קרמר בלונדון בדרך לא דרך, בדקה האחרונה (כמובן בקינדר-טרנספורט הידוע ללונדון).

 

רגשותיה התפתחו לבנם של המשפחה וכשנכנסה להריון החרימה אותה המשפחה. במהלך אותה תקופה היא מנסה לסדר ויזה להוריה; קשר מכתבים היה עד תחילת המלחמה, ואז אבדה איתם כל קשר.

 

הסיפור מפרט את מעלליה של ילדה כה צעירה ומלאת תושייה, שאם לא אופייה הייתה נכחדת כמו כולם.

 

בכוחות על אנושיים היא לומדת והופכת להיות אחות מסורה, כשאחד מפצועי המלחמה הוא אהובה בנה של המשפחה שאמצה אותה בתום המלחמה התגלה השבר הנוראי, לא אחיה ולא אחותה הד והוריה שרדו את הנורא מהכל.

 

ספר אדיר עוצמתי, הקורא חש כאילו הוא רוכב איתה על אופניה.


 

אפריל 27

צ'רצ'יל והיהודים – מרטין גילברט

cherchil-and-the-jews

זהו ספר היסטורי אודות צ'רצ'יל אחד מגדולי המנהיגים בעולם, ובפרט במלחמת העולם השנייה העריץ את העם היהודי מכמה היבטים:

  • חיי השיתוף הקהילתיים.
  • מרץ, והחלטיות להקמת מדינה משלהם.

 

מרטין גילברט עושה זאת למען הקורא. הוא אוסף מארכיונים שונים בעולם, חומר על חייו המיוחדים של וינסטון צ'רצ'יל.

 

בעברו הצליח גילברט לדבר אף עם דויד בן-גוריון.

 

צ'רצ'יל היה אוהד מובהק של החזון הציוני וידיד מושבע של העם היהודי, עד יום מותו… לפי דבריו של יצחק הרצוג.


 

מרץ 14

למען אהבת ילדי – בטי מחמודי

for-my-children-love

בשנת 1987 ברחה בטי מחמודי מהכלא באירן יחד עם בתה. הספר "לא בלי בתי" הפך להיות אוטוביוגרפיה מצמררת, ותאר את בעיית חטיפת הילדים בידי הוריהם החוקיים למדינות שונות.

 

בטי מחמודי הגיעה עם בתה לאנקרה, הנקודה שאליה ברחה עם בתה. לאט לאט התאקלמה, אבל פחדיה מבעלה מודי, וחוסר יכולתה לארגן לה ולבתה הגנה משפטית גורמים לתסכול והיא משמשת דוגמה לרבים במצבה.

 

כיום היא גרה במישיגן ומרצה על ניסיונה להישרד כמעט ללא סיכוי.

 

היא הקימה ארגון עם עוד שמנסים יחדיו למצוא עזרה ופתרון.


 

מרץ 14

העזרה – קתרין סטוקט

the-help

בשנות השישים, מאבק  עצום נגד הגזענות, מתרחש מדי יום ביומוץ

 

סקיטר לומדת בקולג', כשכושית מלווה אותה כאומנת.

 

הגיבורה השנייה אייבלין – כהת העור מטפלת במשפחה של לבנים, לאחר שבנה נהרג.

מנקה, מבשלת וטורחת למענם בעצימת עין.

 

הגיבורה השלישית שפיה ונפשה שווים… מדברת ומשלמת על כך במקומות עבודה שונים.

 

שלושת הנשים הללו החליטו להתאגד ולכתוב ספר על חייהן הקשים, העוזרות השחורות שחולמות להגשים את חלומותיהן… הספר מרתק, כובש לב מוכחות כאן ההשפלות התמידיות, ועם אלימות בלתי פוסקת המדכאת את הבן אדם, הן צריכות להתמודד השכם והערב.

 

עולם לא שוויוני של הפרדה גזעית. החיים של הנשים השחורות שעבדו במיסיסיפי, היו גרועים ביותר ומטרת הספר שהאנשים יבינו שכולנו בסך הכול בני-אדם.

 

כמובן היו משפחות במיוחד ילדים שאהבו במסירות אין קץ את האומנות השחורות שעליהן הם גדלו. זה לא שינה את מעמדן החוקי.


 

אוקטובר 30

הנערה שהשארת מאחור – ג'וג'ו מואיז

הנערה שהשארת מאחור – ג'וג'ו מואיז

סיפורן של שתי אחיות, סופי והלן, בסן פרון בצרפת שיורשות ממשפחתן בנין בן 12 חדרים ונקלעות למצוקה במלחמת העולם ה- I.

כשהגרמנים מתיישבים בבניין שלהן ומנהלים באכזריות נוראית את המקום. הקומנדנט מצווה להכין מדי ערב, במסעדה של הדירה, אוכל לחיילים תוך כפייתיות נוראית, אך הן מצליחות בעצמן בינתיים להישרד.

בעלה של סופי, הצייר אדוארד לפבר, נשלח לחזית ומשאיר לה תמונה יפהפייה  שהגרמני הבכיר חומד אותה, והיא חרף כל לבטיה, מוכנה לחלוק את יצועה עמו ולו רק שייקח אותה עימו לחזית על מנת לפגוש את בעלה.

תלאות ותלאובות דומות לגמרי למלחמת העולם ה- I עוברות עליה במלחמה העולם הבאה שבאה בעקבותיה.

סופי נסקלת מכל כיוון על קשריה המיוחדים עם המפקד הגרמני.

 

חולפים עוד 80 שנה וגלגוליה של התמונה מביאים אותה לאישה בספרד שמוכנה למכור לאשת אדריכל – ליב בפרוטות ולימים נודע שהתמונה מתקופת אדוארד לפלר, בעלה של סופי שווה מיליונים, וצאצאי המשפחה מתעקשים לקחתה. האיש שמנהל את המשא ומתן הכבד, עם ליב, שגם היא מאבדת את בעלה בגיל צעיר, הופך להיות הגבר הבא של חייה. זו המסגרת, אך בתוכה השתלשלות 2 הסיפורים הדומים והמקשרים, יוצרים ספרות חזקה במיוחד. מי היא ג'וג'ו  מואיז המוכשרת כל כך שהוציאה עד כה 4 ספרים מרתקים, בדיוק הפרטים ובעלילות סבוכות ומעניינות כל כך !!

 

רוצו לאינטרנט לבדוק את אמיתות העובדות.


 

ספטמבר 18

לבד בברלין – הנס פאלאדה

aloneinberlin

אין ספק שזו יצירת מופת, ובעקבות ההצגה נראה שגם היא הופכת להיות "מסטרפיס" (פאלאדה לא עזב את ברלין והדרדר לאלכוהול וסמים עקב המצב), קשה לתאר שיש גרמנים שהתנגדו לנאצים.

הסיפור האמיתי שהחומר שנאסף בו, ראה אור לאחר שנים שהסופר עצמו סבל סֶבל בל יתואר וכתב מדם לבו, על סמך קטעי ארכיון, את כל המוצאות של המשפחה מרח' יבלונסקי בברלין.

ימי מלחמת העולם ה- II, כולם מסגירים ומלשינים על כולם, אין אמון במאומה.

בבנין שמתגוררות בו כמה משפחות, וביניהן יהודיה בשם רוזנטל, מתפוררות מערכות היחסים, ברמות של גניבה, פריצות, הלשנות, ומשפחה אחת בלבד שמואסת במשטר ההיטלראי, הפשיסטי, בגסטאפו ובשאר הנזקים שעשו טַפִילי היטלר.

ביום שבו נכבשה צרפת, זוג אחד מהמשפחות מקבל מכתב מצמרר המודיע על נפילת בנם "למען המולדת". חייהם נהרסו והם מחליטים לפעול; לכתוב מכתבים וגלויות השמצה נגד מעשיו בתקווה לפקוח עיניים לציבור. בנאיביות שלהם הצליחו לחבור זו לזה ואת כתבי הנאצה והשנאה הדביקו בחדרי המדרגות דבר שהטריף את כל המשטר הנאצי בברלין.

שנתיים של מאבק בלתי פוסק, עד שעלו עליהם ב- 1943 וחיסלו אותם.

נחשפות לנו פה דמויות של אנשים פשוטים ההופכים להיות חיות אחד לשני ואנו מתוודעים לשינוי שיכול להפוך את כולנו, במצבים מסוימים של דחק ואיום על חיינו, לחייתו אדם.