יוסי רודוי ניצח במו נשמתו וגופו את המתלה, שמרטיטה ומפחידה רק מעצם שמה. זהו תהליך ארוך שבו חושף את כל לבטיו הגיגיו, והאינטימיות שהכניס את כולנו אליה מבלי יכולת להתנתק מהחוויה. זו מוליכה אותנו מרגע "הבשורה" ועד
נקיון הגליון הרפואי האחרון. קשה שלא לחבק את התמדתו ותושיתו, וגם אם הוא ריאליסט בנשמתו לא "בחל בשום דרך נסיונית אחרת (חוצונים) שתעזור לו. סיפור האהבה לגלי, סוחף עד רגע הפרידה שנגזרה עקב המחלה החוצצת ביניהם. המעבר לטבעונות בהדרגה ושימוש בספרים רוחניים, גרמו לו להתרומם וליפול ושוב לקום על רגליו באומץ ובכוח רצון נדירים. ד"ר מקס גרסון הציל אלפי חולים סופניים ויוסי אמצו ואכן דרכו צלחה,
אוטוביוגרפיה מדהימה, מיוחדת ובלתי ניתנת להעתקה. יכולה לשמש רק מודל – ושלא נזדקק.

שלוש שעות חייתי בתוך בתוך ילדותה של פרידה קאלו הציירת הגאונית, ש"נשרכה" אחרי דייגו ריברה, הצייר המהולל, בעלה שהיה גדול ממנה בהרבה שנים (14) שנה. פרידה נולדה במקסיקו בתוך בית שלימים נודע כה"בית הכחול" שם אירחה את טרוצקי המפורסם ולימים התפתח בינהם רומן ל"הכעיס" את אדון ריברה הבוגדן הכרוני. היא היתה חולה מגיל צעיר ובגיל 47 מתה, לאחר שגם פגעי התאונה המחרידה שקרתה לה השאירה את אותותיה בה.

פרידה ציירה מגיל צעיר ציורי דיוקנאות משפחתיים, בלבושה ובהופעתה היתה טיפוס יוצא דופן, ומורדת מטבעה. שפגשה את גדול ציירי מקסיקו – דייגו ריברה, שכבר היה גאון ותלמיד מצטיין באקדמיה של "סאן קרלוס", ידע את ציירי התקופה על בוריים (אל גרקו). הספר כתוב באנגלית, וחושף תמונות נדירות מחיי הזוג.
ציוריו נמצאים במיטב המוזיאונים כדוגמת (ארה"ב) רוקפלר, ונשיונל פאלאס, במקסיקו. בנסיעותיו הרבות, ייצג גם פוליטית את דיעותיו. הוא לא היה גבר של אשה אחת ואחת הטראומות של קאלו, היתה בגידתו עם אחותה, כריבטינה דבר שהאיץ את דכאונה ואת יצירתה המדהימה של חייה האישיים. בתמונותיה ניתן להבחין ברגישותה לפרטים קטנים (הילד שלה היה, וחבל הטבור המדמם), פורטרטים עצמיים, ותמונות מחיי משפחתה, הלא תומכת. בספר גם רשימות מיומניה , כמובן גם התפתחותה הציורית.
עצוב, מסקרן, וזכיתי להכיר כה מקרוב ולא מתוך מציצנות.

מאיה הדמות הראשית, איבדה שלושה בעלים בנסיבות טראגיות שמשום מה אופייניות לסיפורי ארצנו : הראשון בתאונת דרכים, השני בפיגוע, והשלישי, עמי, שלאחר עשרים שנה ושני ילדים, ערן ומעיין, נפטר מסרטן בלבלב.
מעבר לטרגדיות האישיות שנראה כי בלתי ניתן אי פעם להתאושש מהם, מתגלעים סיפורי משפחה, ובעיות עם הילדים, שיחות נוקבות, התנהגויות חריגות ללא גבול.
השפיטה מצידם כלפי האימא, היא לעיתים קרובות לא מוצדקת.
במילא, חשה מאיה, כי היא היא האישה הקטלנית שתדמית זו שנוצרה כבר תחסום את עתידה.
מוצגות כאן שלוש מערכות יחסים ללא ניסיונות מיותרים, להפוך את המתים לקדושים ואת היתומים לאומללי גורל.
מרגש, קריא ונוגע ללב, כתוב קולח מבית היוצרת הוותיקה. שזהו סיפרה החמישי.

מריה, ילדה שחיתה בעליבות בברזיל, מבינה בגיל צעיר את אומללות חייה. לאחר אכזבות רגשיות נשבעה כי לא תתאהב יותר ותנצל את מה שחנן בה הטבע, יופי מדהים ואינטליגנציה. כשהיא נוטשת את ביתה חסר הסיכוי, היא הופכת להיות זונה יוצאת דופן, הכותבת את כל "מעלליה" ביומן הנקרא : "אחת עשרה הדקות" שזה בערך זמן האקט המיני שהיא מסכמת בכל פגישה עם לקוח ובכלל… שני מפגשים משנים את החלטתה לגבי ההמשך, אהבתה הסוחפת לצייר ראלף, שמלמד אותה את כל רזי החיים האחרים, והגבר הסדיסט שמלמד אותה ללכת "עד הקצה" כמובן בענייני ארוטיקה. שטוף מיניות לא זולה, נחשפת לפנינו דמות אמיצה המוכנה להקשיב לזרום ולהשתנות. זה לא ספרו הראשון של הסופר הרגיש הזה, וכדי לאזן את דמות הזונה הוא מציב נגדה את הספרנית ידידתה ה"מרובעת" הנשואה שלושים שנה, ואתה לא יכול להבחין מי מקנאה בחיי השניה, ולבסוף – כמובן שהדרך האמצעית כאן היא הנבחרת. מסיימים את הקריאה במשך יום לסירוגין.

אלונה קמחי הסופרת היוצאת דופן, שוב מכניסה את הקורא לאווירה מוזרה חושנית ומפחידה כאחד.
סיפורן של שלוש נשים( לילי , מיכאלה, נינה) המצטלב רק באמצע הספר.
אחת זונה, אקרובטית ואנושית, השניה נהגת מונית, שנמצאת בחופשה ארוכה, ואילו לילי ששמניה מלווים את מחשבותיה, מרכות אותן ,בדירתה . ברקע, מתנה מיוחדת שהיא מקבלת , מאהבת נעורים יפנית – טיגריס בעל עוצמה, שלאורך פרקי הספר מתוארות יכולותיו, שמשתלבות עם השתיים המטפלות בו, ומתאימות את גחמותיהן לגחמותיו.
חושים ודחפים, קשרים מיוחדים, ואיזה חוט שני, המחבר דרך כתיבתה המ"אלפת" והמרתקת, משאירה אותנו אלונה קמחי פעורי נשימה , באיזו שהיא צורה מתחברים הרעיונות שלה לחיבור רגשי אחד גדול. סוף מפתיע ומוזר כהמשך רציף לקשרים הנרקמים.

שנת מגיפת הדבר 1666 אנגליה, עוברת את משבר המגיפה קשה. בכפר קטן בשם אים נכחדים התושבים בזה אחר זה. אנו מתוודעים למשפחות ולאנה הגיבורה, שאיבדה את שני בניה ומביתה פרצה המגיפה. היא מקדישה, במשך חודשים את כל הוויתה בניסיון להציל את תושבי הכפר. הכומר ואשתו עוזרים לה גם נגד כל האמונות הטפלות של אנשים היורדים מדעתם לאט אבל בטוח, ונעזרים בכל מיני ידעונים מכשפות ושרלטנים, להציל את נשמותיהם. אבל נורא ישורר במקום שאין יוצא ואין בה, והקשרים ההדוקים בינהם הופכים למלחמה ומשטמה. ולפתע כשנעצרת המגיפה האיומה… והשאר השאירו לקריאתכם. ספור אמיתי, קיים בכפר "א י ם" מוזיאון הנקרא "מוזיאון המגיפה". עוצמה אדירה. וכואבת . אנחנו רק גרגיר אבק.

ספרה של שרית הילל נקרא בנשימה עצורה.

אישה תמימה נשאת לגבר שמיום חתונתם, אפשר לספור על כף יד את רגעי האושר שחוותה.

השתלשלות חייה, כולל לידת שני ילידה והאם התומכת, נוגעים בכולנו, ומסתבר שמגיפת האלימות המילולית והפיזית היא נחלתם של נשים רבות.

קשה לומר שנהנתי כי הנשוא כל כך כאוב ומוכר מהמסביב ופיתרון באופק מתחיל להסתמן בזמן האחרון כשאותן מוכות עושים צעדים משמעותיים.

אקטואלי, מרגש, וספר ביכורים זה הוא מסמך שחובה לקראו.

לרעיון עם הסופרת על הספר משא החיים מאת אסימון לחץ כאן

ב- 1969 התאבדו אם ובתה בלונדון – שמן אסיה ושורה גוטמן, שתיהן יפיפיות.
קורותיה של אסיה גוטמן מובאים כאן כסרט מתח. היא עזבה עם משפחתה,את גרמניה,
בשנת 1933, לפני הקטסטרופה של מלחמת העולם השניה.

האב, הרופא ומשפחתו הבורגנית לא ממש נקלטו באוירה של המנדט הבריטי, ואסיה וצילי אחותה למדו כאן ,כמה שנים, עד אשר אסיה היפה,לימים נישאה לקצין בריטי. במהלך השנים נוצר בינה ובין המשורר יהודה עמיחי קשר, והיא תרגמה את שיריו לאנגלית. היא היתה מוכשרת , כציירת ומתורגמנית, אשת – רוח , וספרות, אך משהו באופיה גרם לה לנדוד ולא לשמור אמונים לגברים שעמם חיה.
משפחתה עברה לוונקובר, ושם למדה את האנגלית על בוריה, ולימים שעברה ללונדון עם בעלה השני שהיתה ביניהם חברות והרבה סבל, מצדו כלפיה, התאהבה במשורר הדגול של התקופה,, תד יוז, ששניהם יחדיו היו בתוך סלון ספרותי, והא היה נשוי לסילביה פלאת, גדולת המשוררות של אותה תקופה, אמצע שנות החמישים , שהתאבדה בגלל הרומן המיוחד שהחל עם אסיה ובעלה..
לאחר מותה הטראגי, כששתי המשפחות מגדלות את שני הילדים האומללים, לקחתם אסיה אליה ואז נולדה ילדתה ש ו ר ה , כמובן מטד, והוא החל להתרחק מהמשפחה החדשה.
לאחר שהבינה בגיל ארבעים ושבע שמעצם אופיו ופרסומו, הוא לא יהיה שייך לה לעולם , התאבדה עם בתה שורה ע"י צנור גז כדוגמת אשתו הראשונה והגורל הכה שנית בטד יוז. הפרסום שזכה -לו עקב כך, גרם לו, לא להזכיר כלל את הטרגדיה הנוספת, . הספר נכתב בידי אילת נגב ויהודה קורן, שחקרו לעומק את הפרשה ,שהם אוספים שנים , ביבליוגרפיה מורכבת מכל האנשים שעדיין שרדו,
כולל הבעל השני שלה. בספר ישנן תמונות מכל ה תקופות של אסיה, שהתקבלו בעזרת המשפחה, לתיעוד היסטורי. לכל אוהבי הביוגרפיות , ואוהבי ההסטוריה שברקע. מצוין….

נעמה פלטי כתלמידה באוניברסיטה, כותבת עבודה על אנשי אור בים המלח. המנהיג אוראל, אלים, במסווה של גיבור וראש כת, ש"נאה דורש" לאחרים ולא לעצמו. הסגידה אליו גורמת לפליאה אצל נעמה המגלה כי היא מושפעת מסיפור אוטוביוגרפי , דומה, השייך לאמה שחייה היו מרים עקב אהבתה לגלעד בן צרויה, דמות אלימה ושלילית רוצח חסר תרבות, מסוכן במסווה של איש חזון. מערכת יחסים מורכבת עקב הגילוי בין האם מיכל לבין נעמה, שהיא עצמה מתאהבת ביאיר, מתנחל שעקרונותיו, איך לא? מזכירים לאם את עברה וזו אהבה אבודה מראש. המעניין הוא שזירת שני הסיפורים, שאחד מפותל בשני עד לשלישי. יוכי ברנדס השכילה לגרום לקורא סקרנות וכניסה לעולם המוכר יותר למתנחלים המתבססים על מקורותינו. בראש ובראשונה מוסיף ידע.

מסוג הספרים שלקחת לידך, ולא פסקת מהקריאה עד תום.

שירי צוק עיתונאית בעלת הומור ציני, מסתכלת על בבואתה הצעירה ומחליטה יום אחד לפרוש מהעבודה, בגיל כמעט שלושים, ולהגשים את שגיונותיה ע"י יישום מטלות שהיא מציבה לעצמה.

צעד אמיץ, ודי יוצא דופן, אך כל החיים לפניה ולפני שתקבע מסגרות היא פורצת לכל עבר,
ונשאיר לקורא לעקוב אחרי הצלחותיה במשימות.

משום מה נראה לי שהכל כל כך קליל. לכאורה, אכן לא כך הוא.

כתיבה קולחת, ולא פעם מצאתי את עצמי מחייכת בקול רם מהיכרותי את המטריה.