ב- 2010 פרסמה גב` חנה נדיר את זכרונותיה, "שפרצו" בצורה די מסודרת ונתנו לנו תמונת מצב של עוד משפחה , אם ובת ששרדו את התופת של אותם ימים.
בשנת 1935 חיתה משפחה יהודית רגילה, בוורשה בפולין. הוריה שניהם הגיעו ממשפחות תרבותיות וחילוניות, שלא צפו את הטרגדיה הממשמשת ובאה. לאחר כמה שנים פרצה מלחמת העולם השניה (1939), וגורל היהודים נחרץ.
סיפור השואה ידוע ומשמש טראומה משך עשרות שנים לניצולים ולדורות הבאים. חנה מנסה בספרה לפרש את מחשבותיה, לתהות, ולשאול: "מדוע ההגיון והדעת נכנעו, והרשו לפרחח הזה לעלות לשלטון"?

לאחר הפוגרום ב- 1938- בליל הבדולח , וההבנה כי אין תקווה ליהודים באירופה, החליט האב שמחה לברוח לכיוון ביאליסטוק ברוסיה.
בכתיבתה ניתן להבחין כי היא מחוברת במדויק למאורעות ההסטוריים ומצמידה אותם לאירועים האישיים וכל זאת דרך זיכרון של ילדה ממש קטנה.ולדוגמא , הסיבות להתרחשות השואה, ציוני דרך בהתקדמות הנאציזם, רוסיה – פולין, וכמובן סטאלין.

האם היא הדמות הדומיננטית לאחר מות האב ברוסיה בהיותה בת חמש. שתיהן בבחינת " אוד מוצל מאש"
הן בזכות הנסיבות האקראיות והן בזכות האם המדהימה, המוכנה להקריב את חייה למען ילדתה ,ואלמלא גבורתה של האם, ייתכן שספר זה לא היה נכתב.

הנדודים עם האם ומות האב הם כפצע מדמם לאורך הסיפור אבל נחמא פורתא , כשבסוף המלחמה הן מגיעות למחנה העקורים "ברגן בלזן" ומשם מפליגות בשנת 1949 לישראל. (לא לפני שהצליחו להגיע לפולין ולראות ששום דבר כבר לא מה שהיה)
האם המשיכה לעבוד בארץ, זכתה לנחת מבתה יחידתה שזו הקימה משפחה, שחיבקה את שרה והוקירה
אותה ,עד יום מותה.
הגב' חנה נדיר עשתה עבודה יסודית של איסוף חומר סודי, ותיעוד של אותה תקופה, ויצרה סיפור מרתק בכתיבה זורמת וללא התפלספות מיותרת. הקריאה סחפה אותי עד הסוף ולדעתי ראוי להקריא ממנו בכל בתי הספר ביום השואה.

הסופר כותב את האוטוביוגרפיה הפרטית שלו כשברקע, ירושלים – כרם אברהם, מקום הולדתו ומשפחתו הרוחנית שהיא לתפארת מדינת ישראל.

כל עמוד מתאר ספור שיש לו קשר עם המדינה טרם הקמתה, ומאוזכרים: המאורעות, שלטון המנדט, תקופת ירושלים הנצורה והסבל, ובתוך כל ה"כאוס" הזה מתגברים בני משפחתו ניצולי השואה וחבריהם, בזכות האידיאולוגיה והאמונה החזקה בהקמת המדינה, ואלה היו ה"ימים"!
שני מאורעות ש"המסו את ליבי": התיאור המדוקדק של הכרזת המדינה, חשתי שאני יושבת עם קלוזנר, עגנון, אברמסקי וכל גיבוריו בדירה ומקשיבה אתם לתוצאות המפתיעות, ותיאור מחלתה של אמו לאורך השנתיים האחרונות ולאחר מותה עבר לקיבוץ חולתה.

עמוס עוז גר בערד ובדפיו מורגש אויר המדבר, שכנראה גרם השראה לקובץ הזכרונות הנהדר הזה.

חבל שסיימתי לקרוא אותו.

ישר כוח והלואי וימשיך לכתוב ברוח זו.

ספר חובה – לא עוד ספר על השואה

אלונה פרנקל המפורסמת בכתיבה ובאיור ספרי ילדים (סיר הסירים), "אצרה" בבטנה עשרות שנים את סיפור האוטוביוגרפי שלה. ולא פלא, שבחודש יוני השנה זכתה בפרס "ספיר" לספרות. אלונה שנולדה ב- 1937 עברה תלאות וגיהינום פרטי שהרבינו לשמוע ולהזדעזע עד עומק נשמתנו מסיפורי ניצולים.

המייחד ספר זה הם קולקציית התמונות  וה"סרטיפיקטים" שנשארו בנס כי אחות אמה, סלקה עלתה לפלשתינה ולקחה עמה למזכרת, וכך הקורא מתוודא לנספים, לתמונות המצויירות, למפות המסומנות ותוך כדי קריאה עוצרת נשימה – רואים את הפריטים בתמונות.

בתחילת המלחמה ברחו היא והוריה מבוכניה – בית מסודר, לאבא די אמיד וכאן עם עגלה מלאת חציר וסוס, אנו עוברים עמם את הנס הפרטי, כל פעם מחדש. ולאורך שנים בלתי נסבלות.

כשאושביצים הופכת לאושוויץ נשלחת הילדה למשפחה נוצריה (אירנה סרמט) שאביה נאלץ לעקור לאם את שיני הזהב ולהעביר את רכושם לאותה נוצריה תאוותנית, שלמרות כל הכסף "זרקה" אותה, להוריה שבקושי שרדו במחבוא אצל הפולנייה.

ומנת הרעב היתה השבע, האמא בעלת התושייה והחוכמה היוצאת דופן, שרדה כאן בארץ עד גיל 90.5, ובאנייה גלילה הם מגיעים לבסוף לחיפה, אחרי כמה שנים שהסתדרו כ"קומוניסטים מובהקים" תחת שלטונו של סטאלין – שמש העמים, שבסוף המלחמה היה הגיבור האולטימטיבי של כל אירופה בתוך המלחמה, לפני שהבולשביזם הפולני אילץ את היהודים מביני הדבר להשאיר הכל מאחוריהם ולבוא לפלשתינה שכבר הייתה אז (1949) מדינת ישראל.

מסמך אותנטי נדיר במינו, כתוב בכנות מפתיעה עם חוסר התרפסות כלפי אף משטר, אדם, משפחה, מולדת, ודת. כל-כך מדהים.

ספר חובה בכל בית יהודי, גם כאלה שלא "זכו" לעבור את השואה באירופה.

הילד בן ה- 8 ניצול שואה מבוכנוולד, היה בן שנתיים כשהחלה המלחמה, אחיו ואביו (מפיוטרקוב) כבר נכחדו, נפתלי גרר אותו בשק מאקציה לבריחה, וחוזר חלילה. תמונתו בשערי המחנה, נער עם מזוודה, מעיל וכובע, מונצחת ביד ושם, וכך מצאו אותו הבריטים בשחרור המחנה כשחיוך על שפתותיו.

לדעתי, אחד מגיבורי דורנו שנשא בארץ לבתו של הרב ידידיה פרנקל (הרב של פלורנטין), עבר את כל סוגי לימודי הקודש, ליברלי בדעותיו, התאפשר לו לחצות ולכבוש עולם כרבה של העיר נתניה, תל-אביב וכן כרבה הראשי של מדינת ישראל.

ישנם כאן סיפורים שעולים על כל דמיון, אציין כאן שניים; פגישתו עם נשיא קובה פידל קסטרו, בניסיון למצוא שם שארית פליטה של יהודים שהגיעו לשם וקובה פתחה את שעריה, החוויה שעבר במשפט אייכמן, ועוד פגישות עם שועי עולם ביניהם מוסלמים, ערבים ונלסון מנדלה מדרום אפריקה – אי אפשר להעביר את חיינו מבלי לחשוב על קריאה ולימוד דף דף, תמונה תמונה של עילוי כזה, אדם נדיר ויקר !

לרב שמונה ילדים כל אחד גדול בתורה.