פאריס גבעתיים – דוד גרף

שבעים שנה לאחר יציאתו של דוד גרף, מטולוז בכיוון לישראל, אזר בכוחו עוז לכתוב ספר הישרדות יוצא דופן.

 

בתקופה של לפני מלחמת העולם השנייה – עברו הורי דוד והנרי גרף לפאריס, מפולין וחיו כמשפחה רגילה ורגועה, רוחות המלחמה החלו לנשוב ב- 14.6.1940, והעיר נכבשה בידי הוורמכט, בתחילת 1941, נכלאו כ- 40,000 יהודים בדרכם אל אושוויץ, (דארנסי, בלוויל). משפחת גרף עברה לטולוז בתקווה ששם גורלם ישתפר. חוקי הגזע הגיעו לשם ובהחלטה דרמאטית, לאחר שהאח הנרי נעלם בדארנסי – ומשם לאושוויץ, גמלה ההחלטה בלב ההורים לשלוח את דוד לפלשתינה. אישה בשם גיזל רומן, ארגנה קבוצת ילדים בריאים שנקראה מאוחר יותר "ילדי הפירנאים" הקבוצה חצתה את צרפת במשך 23 שעות עד הגיעם ל"סאו דה אורגל" בדרך לא דרך מאנדורה עד קאדיס ומשם לצוק גיברלטר, ובאונייה "גינאה" לישראל. באופטימיות בלתי רגילה, עם קבוצת ילדים, ומבוגרים מכל העולם, עגנו לבסוף במחנה בעתלית, ומשם לקיבוץ גן שמואל, עם חברותא שבנתה את חייה, יש מאין, נחשף דוד למשפחה חדשה, ילדי הקיבוץ שכללו גם את שורדי המלחמה, והקיבוצניקים הצברים. הסוציאליזם, והחברותא, שיקמו את נפשו והביאו מעט מזור לגעגועים למשפחה.

 

תוך תקופה קצרה למדו את השפה העברית והשתלבו בחיי הקיבוץ – ולאחר כשלוש שנים פרצה מלחמת השחרור.

 

דוד מפרט באהבה ובהערכה את הקבוצה ואנשיה, שעד היום בגיל 80, הם קשורים קשר אמיץ, למרות שחלק מהם בנו חיים עצמאיים מחוץ לקיבוץ.

 

נישואיו לאורה והולדת בתו המריצו אותו לצאת ולנסות את מזלו בחוץ.

חרף הקשיים, באומץ ובתושייה, הקימו הזוג גרף משפחה לתפארת, 3 ילדים ונכדים, עסק מצליח במשותף. בספר מתוארים חוויות עם המשפחה הגרעינית שהיוותה את אבן היסוד לחייו, שקבלו טעם ומשמעות; לימים הוריו הגיעו לישראל ולמרבית הפלא, אחיו הנרי שרד וכתב ספר על תקופת חייו הקשה.

ספר חובה,

כל ניצול וכל שריד

מתקופה חשוכה,

הוא נס, וסיפור חייו,

חייב לחלחל למען הידע

הקולקטיבי והדורות הבאים.