כבר מהעמודים הראשונים של הספר היה ברור לי שאני קוראת סיפור שנכתב בסגנון שטרם נתקלתי בכמותו.

סגנון מוזר שלרגע תהיתי,אם להמשיך בקריאה או לא.

מסופר פה על דמות של אישה שלכאורה הינה אישה פשוטה וברורה, אבל בהצצה לעברה, בהבזקים של "פלש בק" , נראית אישה בעלת מורכבות מתוכננת , המתוארת ביד מקצועית על כל תכונותיה.

בכל הסיפור שבספר,אין ולו דיאלוג אחד, ובזה ייחודו.

הוא מחזיק את הקורא , ע"י מעברים בין ההווה לבין העבר, בין אישיות פשוטה לבין דמות יותר מתוחכמת.

כקורא שחיפש ריגוש בסיפור שבמהותו סיפור לא מסובך, אני הופך להיות הפסיכולוג של האישה עם עין בוחנת וחדה החודרת לתוך נפשה של האשה ה"מהרהרת,. בחלק נכבד מחייה בעבר לבין חייה בהווה. עם כל פשטותה הנפש הינה "מסוכסכת" אבל יכולה להבחין בין  לחיות בהרמוניה ומתי להתפייס כאילו שהיתה פסיכולוג שעמד על המשמר ומטפל בשפיותה ביד מקצועית, וכאן גדולתך מר ברדוגו, שידעת לנווט את הצופה שימצא ענין בדמות של הגיבורה הראשית , ולא בכל הלבטים שלה לאורך כל הספר.

יכולת לקצר בקטעים מסוימים אבל זה נסלח בהיותו ספרך הראשון שכתוב בסגנון מיוחד ויוצא דופן לכל הדיעות

יישר כוח!!!