בגיל 17 להיות חולת סרטן אופטימית, עם זוג הורים שעוזבים את כל העיסוקים בחייהם ומתמסרים ללא תקנה לעזור לבתם.

זהו סיפורה שלה מתוך כאב והומור – ונקודות האור היחידות, הם קבוצת התמיכה שבה היא פוגשת כמה חברים במצבה – שכל אחד בגילו הצעיר מסורטן בסוג סרטן כזה או אחר.

אייזיק שמתעוור וחבר אמיתי בשם אוגאסטוס יפה התואר הופכים לנשמות תאומות, והרומן הכואב והאינטליגנטי שבין שני הסופניים, גורם לנו לבכות, להעריך כל דקה מחיינו הבריאים ולצפות שמשהו טוב יקרה בסוף הספר.

לא כך הדבר; בספר מתוארים דרכי טיפול בשניהם, רגעי רמיסיה, רגעי אושר ובעיקר נפולת של תקוות.

הם מצליחים לטוס יחד לאמסטרדם בעקבות סופר של ספר אחד שהיא לא פסקה מלקרוא אותו ולהדביק את חברה ללא הרגל, אוגאסטוס, בהערצה לספר.

הספר קריא וכואב, תחושת הסבל עוברת דרכנו, והאהבה האמיתית מציפה אותנו.

מצויין