כתיבתה של הסופרת הזו מיוחדת במינה.
הספר אני אנסטסיה, זכה בפרס אקו"ם לספרות בשנת 1993.,בהתחשב שזהו ספרה הראשון, ניתן היה לצפות כי ספריה הבאים כדוגמת "סוזאנה
הבוכיה" יהיו המשך מרתק ונוגע ללב כמו זה, ואכן זה כך.בחרתי להתמקד באחד מהסיפורים"יומני ברלין"שהוא הסיפור המרכזי.

שוכבת בחורה בבי"ח במחלקה הפתוחה, שמתארת בגוף ראשון את הנפשות המשחקות ב"מחזה" (בית החולים)
בתוך המחלקה מתנועעות דמויות שנקלעו למקום הזה, עם נפש מדממת , המקבלת טיפול תרופתי.

בהומור מקאברי, מתארת אביגיל ,החולה בדיכאון קליני , עם נסיונות התאבדות בעברה, את ה"גיבורות" שנמצאות שם. היא מבחינה בשתיקות הארוכות שלהן, מחד, ומאידך שקיעות לתוך נפשם.

לעיתים נזכרת הגיבורה בעברה, בו בילתה עם אחיה אלון, בברלין, וכאאן מתוארת מערכת יחסים מורכבת עם האם, ולעיתים נזכרת מתוך ערפל הכדורים, בנישואיה לג"יי האירי שגררה אותו לארץ, והוא לא הבין אנה פניו מועדות כאן.

ספר עצוב, נוגע ללב, נותן לנו קצת הערכה על מצבנו אנו..