בעקבות משבר שעברה בחייה, הקריינית, השדרנית הידועה אושרת קוטלר, החליטה לשתף את קוראיה בחוויות שעברה – שהעיקרית ביניהן הינו חיפוש אחרי שלוות נפש, וחשבון עצמי, לבדוק מה בעיקר עובר עליה, כשבעיצומה של כתבה על האינתיפאדה השנייה, שנמשכה זנן רב, התמוטטה מול קהל מאזיניה והחלה לבכות באמצע השידור.

במהלך הספר היא מפרטת את מהלכיה לקראת החלמתה. מבחינה אישית; חוותה משבר לא קל, ובחיי היומיום זכתה לתהילה, מעריצים וכסף, וכל זה לא מנע את חיפוש האושר, ואת הבור הגדול שנוצר בנפשה.

נעזרת בספר "אתיקה" של שפינוזה, וזן בודהיזם, ומבינה כי: "אנחנו בדיוק כמו האבן במעופה, מובלים במסלול חיים בלתי נמנע". וממשיכה מכאן לטיפול פסיכולוגי. וקריאה רבת דפים, לאט-לאט מחלחלת בה ההבנה; "אין שום אלוהים, אין יד מכוונת, הכל כאוס, מקרי לגמרי, ואי אפשר לחפש הגיון בטירוף". אנחנו לא מרכז העולם, אלא חלק מזערי מתוכו.

את התנהלות האדם בתוך המציאות, מצאה קוטלר בהגותם של עוד פילוסופים ביניהם ז'אק לאקאן, על אנשי אמת.

המסקנה היא לקבל את עולם התופעות של החסר, הסותר, ושיש בו שמחה ועצב, סבל ואושר, טוב ורע.

בחוויה האישית שלה, ובקריאה המרובה שלה אודות האנאליזה, גרם לה להפנים את התובנות החדשות שלה.

מעניין  !!