באינתיפאדה השניה סבלו תושבי הצפון מהקטיושות. סיפורה של אם – סימונה שחייתה חיים מאושרים בקריית שמונה, ולאחר הרג בעלה השתנו חייה כשנולדו לה התאומים ועול הפרנסה גדל וכבד עליה מאוד.

המשפחה מתמודדת יום-יום עם הריק הנורא שחדר אל ביתם. המיוחד בספר, שכל ילד ממשפחת דדון מספר את התמודדותו האישית וכך הופך הילד הגדול קובי לאבי הקטנים התאומים ולאב המשפחה, בחיים של חרדה קיומית יום יומית.

כיום כזו היא שדרות העיר וקשה לנו למנוע את סבל התושבים הנושאים איתם פצעים מדממים כל יום מימי חייהם.

כתוב בשפת "עמך" מיוחדת במינה, ססגונית וציורית. להיט.

חבורה שלמה נקלעת ל"נופי הגליל" חוות בריאות, המעניקה את כל תשומת הלב לשמנים המחכים תמורת כספם, להרזיה ולמפגש חברתי.

אורנה ובעלה מתי ירשו, מקום יפהפה ועושים מלאכתם נאמנה, אבל הקבוצה הלא הומוגנית הזו "מביאה אתה" סיפור אישי לא קל.

מעצב אופנה הומו, ביחד עם סופרת "שלאגרית" שבעצמה לא מצליחה להיפטר מעודפים, ידידים מהעבר,חברה של בעלת המקום עם בתה המתעסקת עם ה"מאסאז'יסט" של המקום, ועוד, שתי אחיות שלא מפסיקות להתחשבן אחת עם השניה בצרחות, ועיתונאית רזה!!! שמתעסקת עם אדם שמן והופכת לאהובתו, בקיצור משעשע ואתה מרגיש שהינך מתרוצץ במסדרונות עם חלוקים לבנים, בין תרפייה וארוחה, ומתחת לכל ההומור מתגלה, רובד עצוב אנושי, של כל אחד מהגיבורים.

חברה הסוגדת כל כך למראה החיצוני בכל גיל, "תורמת" לעוגמות הנפש הרבות שנחשפות כאן לאיטן.

מקסים,כתיבה מעודכנת, שפת יום-יום הרוויה בהתבטאות קלילה וקריאה.

כתיבה מלבבת, רומן שסיפור אחד נשזר בשני עם הפתיה בסוף.

מעבר לתוכן, מתגלה לנו בחורה "ידענית" בכמה שטחים, אוהבי אמנות ירצו להצטרף אליה לביקור והסבר במוזיאונים, בהיותה עובדת בגלריה ובעקבות לימודי האמנות, "מנדבת" לנו מידע נרחב בנושא.
בנוסף, לכל הנשים השמנות ממש; יתכן שאחרי קריאת ספר זה תיפתר בעיית התיאבון הבלתי נשלט, בעזרתה האדיבה, שבחן ובהומור "מרביצה" בנו הדרכה נבונה קלוריתית.
ולתוכן עצמו "פלונטר" גורר אתו לולאה נוספת. מהרגע שרזתה (מסר) הפכה להיות מבוקשת.
היא מספיקה להינשא פעמיים – עם טרגדיות כמובן, להישאר נאמנה לידיד ילדות – דניאל (השכל והרגש) להינשא לד"ר דתי מהצ'טים, שפנטי לדת, במסווה של מקבל דברים, לבלות עם איתן המאוהב, מיליונר שה"פומפוזיות" שלו גובלת ברודנות. בספר ישנו דף ממצה ומקסים העוסק במאיון העליון ובעיסוקיו, כך שיש כמה סיבות טובות לקרוא, להנות ולהזדהות, בחלק מהדברים שקורים להתנסות, ובשאר להימנע אם זה ניתן.

מלא רעיונות כרימון. ההפתעה בסוף, משאירה לנו רושם שזהו אוטוביוגרפיה אינטימית של הסופרת.

הספר נכתב לפני אינתיפאדת אל-אקצה ע"י בת לדור מקימי המדינה. שירות המילואים של ערן, אחד מגיבורי הספר, ממחיש לנו כי מה שהיה הוא שהווה, ובתקווה שלא יהיה.
מערכת יחסים בין אם לבנה כשהיא מייצגת את הדור, שלהסתיר את הבעיה, בעצם זו העוצמה.
מתמודדת לבד עם מחלתה, כשממול בחלון עוקבת אחריה ואחרי בנה, זועה תלמידתה שהסיפור נכתב בפיה. יש פה קצת מן האקטואליה היומיומית שלנו, ניצה העולה החדשה הנקלטת, בדידותו של המבוגר החולה כנגד המערכות הציבורית והמשפחתית.
הסופרת מיטיבה להעביר לנו ערוץ חדש שאנו מנסים להתכחש אליו:
הרגש כנגד ההגיון ונצחונו של האחרון.

וזה לא ספרה היחיד.

פרופסור אלי ענבר, שוכב מחוסר הכרה עקב תאונת דרכים. נדמה כי הסיפור האישי נובע, מתוך דימדומיו בתוך המכונות המחזיקות אותו בחיים.
הנשים הדומיננטיות בחייו, הם אימו גרסייה, היווניה, אישתו לילי (אם תאומיו), ותיקי חברתו בשלוש השנים האחרונות. במבט לאחור אלי, חייו דמו לאצה בים, הזורמת לה ללא כל חוט שידרה. וללא שום התחייבות.
סוג של התמוססות רגשית, ריצוי של רגע, ולאחר מכן, הריאקציה הינה: נטישה וכאבי לב מצד כל מקורביו.
וכך נוצרת לו דמות חדשה המבקשת להיבקע מתוך התרדמת ולהתחיל חיים חדשים.
לדעתי, אחד הרומנים המרתקים ורואים כי אבירמה גולן משופעת בידע, אינטלקטואלית מזהירה ושוזרת באומנות רבה את סיפורי המשפחה.