אסיר ציון בכלא עכו.

הסופר הינו נצר לשומרים בסג'רה, ועד הגיעו לענידת עיטור של אסיר שלטון המנדט, עבר דרך ארוכה.

לצערנו, אשתו שלוותה אותו עשרות שנים, והקימה איתו משפחה לתפארת, נפטרה השבוע בחודש יוני  2013.

ב1936 – החלו המהומות בטבריה ,כאשר חאג' אמין אל חוסייני, הכריז על פתיחת מאורעות הדמים.

כנופיית פורעים ביצעה טבח נורא ביהודים, ברחוב, ונחום אבו, בגילו הצעיר החליט לנקום וזאת לאחר רצח ראש עירית טבריה  דאז,זכי אל חדיף.

בהגיע האוטובוס, מלא ערבים, ירה עבו מתוך כעס ונעלם. קיבל קצת גיבוי מאנשי ההגנה בינהם יגאל אלון,ידידו שניסה למנוע את האשמתו,אך השופטים הבריטים דנו אותו לשבע שנות מאסר והוא ישב בכלא עכו שבע שנים,בכלא המבוצר ביותר במדינה, הצליח להתחבב

על האנשים שם,  הן הבריטים,  והן היהודים,  וגם עם הערבים.

האוטוביוגרפיה הזו מכניסה את עבו, לקליקת הגיבורים שחיו ועדיין ממשיכים בגבורתם העלומה.

במדינה ,הנאבקת על חייה בכל דור ודור אנו שומעים על יחדי סגולה שכאלה, עם תושיה ואומץ בלתי רגילים.

עם קום המדינה  ב- 1948,  השתחרר אבו ממאסר עולם, שנשפט בידי הבריטים, והחל בחיים חדשים.רק לאחר שנים רבות התישב לכתוב את זכרונותיו.

סיפורו של גבר מיוחד שנולד בארגנטינה, ועשה עליה לישראל ב 1973.

התגייס לצבא ולאחר מכן חי בפאריס, וכך נסובו חייו סביב שלוש המדינות הללו.

בכישוריו, הצליח מאד בפאריס שם פגש את ידידיו שהכניסו אותו לעולם העסקים.

יחדיו עמו אנו מטיילים הקוראים בעולם ובמיוחד בארגנטינה שם חיים הוריו וחברי ילדות עם כל הניחוח המשתמע מכך, כש"עדת נשים" מקיפות אותו והרומנים לוהטים ומדי פעם הוא מטיס אותן מישראל שהתנאי הוא היותן מסורתיות ויהודיות.

ככל שאלכס , הגיבור, מתבגר, דרישותיו מתכונות הנשים עולה,וזה לא תמיד עולה בקנה אחד עם המועמדות.

תיאורי הרומנים – משובבי נפש, אבל דוק של עצבות שורה על כל פרידה,והקשרים מתגלים בכל פעם כבלתי אפשריים.

במכתב שכתבה לו פזית, אחת מהן הגדירה אותו כך : "אתה הולך בין הטיפות ולא נרטב לא שייך לפה, ולא לשם,

שנים שהוא חובק עולם, ולא נכנס יותר לשום קופסא" באהבה הוא מעונין כמובן אך לא

נכנע ללחצים.

אלכס הינו דמות שנויה  במחלוקת, עם תכונות המעניקות הצלחה בטוחה: נאה, מוכשר, דובר שפות…  אינטליגנט,כישרוני בעסקים ויכול להשיג את אשר חפצה נפשו ולא כך הוא ואילו הקורא ת מ ה .

ולמעשה הוא מגשים את חלומם של הרבה גברים ונשים לחיות כך, אבל  דבר מה מורכב בנפש ואי שקט תמידי יוצר איזה שהוא מחסור, וסותר את היומיום המרתק שלו.

כתןב בחן ובהומור וקשה להסיר את העיניים מן העמודים ולהניח אותו מן הידיים. בהצלחה.Que lo difrutes (להנאתכם)

ה"איש מאחורי האגדה"  המתנה הגדולה של ההיסטוריה , לעם היהודי,

כך כונה דויד בן גוריון ע"י אחד המנהיגים של היהודים שחיו בארץ.

גם אם יש בזה מן ההגזמה,{מסוימת}, בהגדרה זו אין ספק שבן – גוריון, היה המנהיג

הדומיננטי – ביותר , לאורך יותר משנות דור, ששיא פועלו היה להביא להקמת מדינת ישראל.

האמת ניתנת להיאמר, בן גוריון לא פעל בחלל ריק, אך היתה לו את העוצמה ,ואנרגיה בלתי נלאית ,עם כשרונו הכריזמטי, לממש את חזון הקמת המדינה.

כמו כן, להוביל את העם היהודי, להישגים, ויתכן שרק הוא יכול היה להצליח בכך.

הספר הזה שנכתב ע"י הביוגרף הרשמי של בן גוריון, פרופ' מיכאל בר זוהר,

הינו תקציר ביוגרפי בן שלושה כרכים ,שהופיע באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת, ומתקציר זה אנו למדים, עד כמה השפיע,  מי שיכול להיקרא "אבי האומה" העברית,,,. עוד מהיותו נער.

עד ימיו ורגעיו האחרונים לא "נח על זרי הדפנה" ומתברר מהספר , שעוד בהיותו נער צעיר –

כבר חשב על הגשמת הציונות בא"י, והוא העביר את חזונו לפני קהל שומעים באסיפות,ולא רק בעיר הולדתו פ ל ו נ  ס ק , בפולין אלא הלכה למעשה, בעצם עלייתו לארץ, וראשית לממש את עצמו בעבודה חקלאית, ובמהלך זה לשמש דוגמא, לאחרים שיבואו בעקבותיו ויהוו בסיס לישות היהודית בא"י.

בעת עלייתו, ושנים לאחר מכן, לא ליקק בן גוריון דבש, הן מבחינת תנאים סביבתיים, והן מבחינת היישוב הערבי שהיה כאן, שלא בחי\ל בשום אמצעי כדי להרוס את חזונו של בן גוריון ,בעיקר רציחות שהגיעו, לפוגרומים, והשלטון בארץ , לא הקל על היהודים.

הרצח שזיעזע את היישוב היה של י.ח. ברנר סופר נחשב שנרצח בידי הערבים , בביתו ביפו.

נערכו פה גירוש יהודים ,וגזירות למיניהן כדוגמת ה"ספר הלבן".

הקורא בספר מגלה צדדים נוספים באישיותו: תחומים רבים ושונים: מכתבי אהבה פיוטיים, לנערות בהן התאהב במעירותו,וכישרונו במשחק, כאשר מאחורי ביתו בפ ל ו נ ס ק, שיחק את אחד הגבורים השייקספרים.

ובכך הפך,להיות גם שחקן תיאטרון.

גם תקציר שה המכיל 570 עמודים, לא יכול להכיל את כל מגוון חייו של בן אדם מיוחד זה, שאולי לא היה חף משגיאות, אך על רקע עברו העשיר, גם שגיאותיו בטלות בשישים, ונסתכל על מה שעשה למען המדינה במהלך השנים.

כשקוראים את הספר אפשר להבחין בקשר הברור, "הקונספירציה – שעל פי דעת הסופר שינתה את המפה הפוליטית במדינת ישראל. באותו ערב מר ונמהר, עם הירצחו של רבין ניתן להבחין בסיטואציות מובנות, בין היתר מדוע לא נפגע יגאל עמיר בידי אנשי השב"כ. נבואות אפוקליפטיות המראות כי המדינה "מולכת" ע"י גורמים זרים. בימים אלה שגם הליכוד וגם העבודה מואשמות בחוסר יושר בהקשר לקולות הבוחרים ואבישי רביב איש השב"כ לשעבר (שמפניה) נותר בחוץ, מתעוררים בלב הקורא ספיקות רציניות לגבי הגינות, הוגנות, ואנה באה ארצנו? חמיש מכניס את כל האינפורמציה שצבר (ראיונות עם שמות מפורסמים, ציטטות שמראות הוכחות חותכות לדברים שלא יאומנו) ולכן חייו הפרטיים הפכו למאוימים, כמו גיבורים אחרים בספריו. קשה להבין את מהלך העניינים היגעים, ולא נותר לנו אלא להביט במראה ולחקור: מאין כל מיני דברים צצו? ומאיפה החלה השחיתות מבחינה פוליטית – כל אדם ועמדתו, ובהחלט אין פה הסתה אלא עובדות כהווייתן לפי דעתו של הסופר.

סיפורו של ילד צועני אינטליגנטי ושורד כחתול זבל. מקום ההתרחשות הוא בטרנסילבניה שברומניה.

זוהי אוטוביוגרפיה מעניינת שבה נגלה למשפחת הצועני כי זהו ביתו של יהודי בשם פרידלנדר שבא בשנת 1946 לבקש עם ילדיו, את ביתו שנלקח ממנו בעת הקומוניזם.

פשה, הילד הצועני מודע לכך שהבניין של היהודי המחולק לכמה דיירים תימהוניים, ביניהם, היהודי האחרון ריצ'י, עומד להימכר, והם עלולים להיזרק לרחוב יחד עם אהבת נעוריו רוזה; הוא בודק, לומד ומסתכל סביבו, מבלי לבקר בבית-ספר, מקשר את שיחות המבוגרים "העורוכדינית" כשלצידו כלבו החכם, ומבין כי הבית העלוב ההיסטורי משכן בתוכו ובין עמודיו גלגולן של כמה משפחות בזמנים שונים. בתמימותו ובאופיו המדהים, נמצא לו פתרון אולטימטיבי, כמו-כן לאמו ואחותו, מחשבותיו ודעותיו הבוגרים לגילו מלווים אותנו. פשה מדהים ביכולת ההישרדות שלו ובפרנסה שמצא בכל פינה, "כי צועני לא בוחל בשום יורו או דולר".

חלוקת הבתים הייתה בתקופתו של צ'אוצ'סקו רודן רומניה.

ושוב העיר ירושלים מככבת ברקע, שפרה הורן שהתגלתה בספרה ה"חוויה היפנית" מספרת בהומור ובחן על שושלת היוחסין שנכתבת כאן בגוף ראשון.

מזל – אמא של שרה – הסבתא הגדולה,

פנינה מזל הסבתא של הגיבורה,

גאולה – אמה

ועמליה עצמה,

קבוצת נשים שמגדלות לבד את ילדיהן מין גורל חיים שבו הנשים יולדות במשפחה ואז הגבר קם ועוזב, לא לפני שהם מעברים את נשותיהם.

סאגה שנמשכת מאה שנה, סיפורים מרתקים משפחתיים כמו הסבתא של עמליה (פנינה מזל) שהיתה ילדת פלא ודברה בכמה שפות מגיל צעיר שקלטה על פי שמיעה בלבד.

לחילופין, סיפור על גאולה, אמה, שינקה משדי ערביה יחד עם בנה מוחמד, והיא אמצה אותו כאחיה ושנים חכתה את מראהו הנערי.

לאורך קריאת הספר אנו חשים באיזשהו כוח ועוצמה נשיים. בזכות אישיותן, והעיסוקים האינטנסיביים שלהן התגברו על היותן חד הוריות בלשוננו היום, והצליחו לפרנס, לחנך ולחיות קצת שונה מנשים מקובעות בחיי הנישואין שלהם.

העיר הנהדרת שלנו ירושלים ברקע עם אווירה קסומה מלאה באמונות תפלות, אברכים מזוקנים, חומות עתיקות, אגדות שנרקחות וסיפורים מיתולוגיים המועברים מסב לאב ולבנו.

ספר קריא, מלא הומור ועד שלא מסיימים לא מניחים.

דינה אור הינה קומיקאית בין המצליחות בארץ היום.

זהו סיפורה האוטוביוגרפי, המצביע על רקע קשה, ילדות אומללה, וחיים בתחתית החיים.

לאחר מהפכה ותובנות רציניות במהלך השינויים בחייה, הגיעה לעמדה בה היא נמצאת היום.

ההומור המולד ,כנראה, עזר לה לשרוד בכל התנאים הבלתי אפשריים והיא משדרת זאת, דף אחרי דף.

דינה מספרת ללא כחל וסרק את סיפורה, שכלל עבודה קשה , ואכן היא הצליחה להוציא את הקלילות, ואת השמחה , כנגד ילדותה העצובה. משך הזמן , היא הכריעה את הכף לטובת חיים מעשירים ועשתה זאת בתחילה, בכנסים בינלאומיים, בארה"ב ונעזרה בחברים טובים שכבר היו מנוסים ועזרו לה כאן בארץ, להפוך לסטנד- אפיסטית.

לאט לאט עם הכישרון , הניסיון וההתמדה, ההופעות החלו לרוץ, וחלה התפתחות בכל הכיוונים.

כל זאת נכתב בספר, אבל… הבדיחות המסופרות כבדרך אגב, גורמות לקורא לה"התפוצץ" מצחוק.

ישנה מתכונת ברורה פה שהיא מתווה:ישנה שיטה גם בהפקת מופע הומוריסטי, לזכור את הסיפורים,לחוש באנרגיה באוויר, לעמוד ללא אימת קהל, ולזרום איתו, וכך במהלך הספר היא

מלמדת אותנו, מצחיקה אותנו, והספר נקרא ברציפות, ולעיתים הוא גם מפעיל אצלנו את בלוטת הדמע. מקסים!!!

חייהם ומותם של עשרת חללי המסוק,

שנפלו בסיני ביום ט"ו בתמוז תשל"א.

שבע דקות לאחר ההמראה , ב- 16.00 אחה"צ,

התרסק מסוק עם עשרה חיילים יקרים, בצפון סיני , מול הכפר הבדואי – שייך זוויד.

כל העשרה נהרגו במקום – עולם שלם נהרס , חברה צעירים, שכל החיים היו עוד לפניהם.

הטרגדיה הנוראה הזו הונצחה בספר, כשתחושת השליחות שלהם, לשרת ולהגן על המולדת היתה מובנת מאליה.

גם היום אנו חייבים להבין כי אין לנו ברירה, אלא להבטיח את קיומנו, ולאפשר לנו לחיות חיים רגילים,

הארץ הזו ספוגה בדם יקירינו, והם חלק מהגשמת חלומינו, לחיות פה בבטחה. אך, המחיר יקר מנשוא,

כאן בספר מתוארים העשרה, כל אחד באופן אישי עם סיפור משפחתו, ומכתבים שנשלחו לאחר מותם, בידי בני המשפחה וחברים.

אחד מהלוחמים הינו רפי מוצפי,שהינו בן של חברים קרובים, שהיה ילד שקול, ללא התנשאות,צנוע , וספורטאי מצטיין, בתיכון "דביר" בר"ג.

השכול צמוד למשפחתו במשך כל השנים, בכל יום, ואמו היקרה אילנה מוצפי, נפטרה בימים אלה,

ונשאה את כאבה כל השנים.

ו..אין יותר כאב מלאבד את אחד מצאצאיך לפניך!!!! יהא זכרו ברוך!