בן גוריון – מיכאל בר זוהר

2 COMMENTS :

1. By רפאל לירז on 26 אפריל, 2013

   זו היא ביוגרפיה מרתקת על איש מרתק אשר כבר ביהותו ילד נשבה בחזון הציוני ומאז בעצם הפך להיות לוחם בלתי נלאה בהגשמת חזונו הציוני.בהיותו עלם צעיר עלה על אוניה ואיך שירד ממנה בנמל יפו החל להגשים חזונו הציוני שהתבטא בעבודה חקלאית שהיתה עבודו התחלה ובסיס להיותו יהודי בארץ ישראל.לימים כאשר נשאל מתי הוא נולד השיב כי הוא נולד פעמיים פעם ראשונה בפלונסק ופעם שנייה בעלותו ארצה.אפשר לוסיף ולפרט עוד מפעוליו של בן גוריון שאותו החליף משם משפחתו גרין עוד מעשה סמלי בהתערותו בארץ ושנקרא על שם גיבור במלחמת היהודים ברומי.מפעילות זו שהיתה האיתחילתא שמסמלת את דרכו הציונית אט אט עבר להיות חלוץ בתקן נמוך יותר כי החריש שעשה בצורת נאומים סוערים בשפה העברית בארץ ובחול צמצמה את אפרות המשך עבודת האדמה אותה הוא לא זנת לחלוטין אבל הסתבר לו שבפעילותו הנמרצת ובכח הכריזמה שלו יביע יותר תועלת להגשמת החלום של עם החוזר לארצו לאחר למעלה שנות גלות.עם חדירתו למסגרת הפוליטית היה צריך ללחום בחברים שדרכם לא היתה דרכו גם אם במחנהו היו לא מעט תומכים.אחת היריבויות הקשות שלו נהיו עם פרופסור חיים וייצמן שנחשב יקיר האומה הבריטית ובעל מישקל סגולי גדול בקרב היהודים בעיקר בגולה.דרכם של ויצמן ובו גוריון היתה שונה וויצמן לא קיבל בהכרח את דרכו הפוליטית של בן גוריון דרך נמרצת להגשמת המדינה היהודית שנראתה לו לפחות לפחוד העשורים הראשונים של המאה מטרה לא ריאלית.בן גוריון שהעריך מאד את ויצמן כמדען ומנהיג מצא את עצמו כיריב לו בעצם עד אשר הכריז בן גוריון על הקמת המדינה ובאופן טבעי הפך אותו להיות לנשיא המדינה הראשון.כנשיא היה וייצמן מתוסכל מזה שהיה נשיא בלי סמכויות מדיניות ואף אמר באירוניה שהדבר היחד שבן גוריון מאפשר לו זה לטחוב את אםו בממחטו…אך נלך אחורה ונראה כי בן גוריון עד הקמת המדינה ולאחר מכן לא נח ולא שקט כדי לקדם את רעיון עמו ששוכן בארצו כמקדם גם אם הוא צריך על כמה רעיונות ולרדת מן העץ כדי שלפחות חלק מחזונו יוגשם.במשך כל אותן שנים שבן גוריון נהייה בעצם לעסקן ערך מסעות מעבר הים כדי לשכנע את יהדות העולם בנכונות דרכו ולא בדרכו של ויצמן.בן גוריון נאלץ לשנות פאזה מנביא זעם לאדם פרגמטי שמקבל כל הצעה מטעם מדינות העולם ובפרט של בריטניה למען חיי יהודים בארץ ישראל גם כשהיא מוקטנת בהרבה מהארץ מתקופת התנך.די קשה לתמצט את כל מה שעשה בן גוריון בכל אותן שנות מאבק שבחלקו היה הגיוני ולא שנוי במחלוקת ושמצד שני היו לו ירבים קשים כמ זבוטינסקי איש מוכשר שהיה חלוק עם בן גוריון בדרך בה הוא הלך.בן גוריון הרבה לכתוב לאביב רשמים ממה שהוא עשה וכן כתב ביומנו פרטים על מהלכיו.ואם מדברים על מכתבים אזי אחת המכוטבות במשך שנים היתה אהבת נעוריו שבמשך השנים כבר התחתנה אך זה לא הפריע לבן גוריון להרעיף עליה מלות אהבה של אוהב בלתי נלאה בשפה שרק פייטנים היו יכולים להתבטא.לימים לאחר שהוא התחתן עם נערה בשם פולה שאפשר להתרשם שזה לא נבע מאהבה גדולה חשדה פולה ובצדק שבעלה מקיים כשרים עם נשים אחרות ואף איימה שהיא רוצה לאבד את עצמה לדעת.אבל בן גוריון שרצה בשלמות המשפחה שכללה שלושה ילדים הצליח לפייסה תוך כדי זה שהוא מבקש ממנה להבין שחיי איש ציבור אינם חיים של בן אדם רגיל ועליה להשלים עם זה ואף לתמוך בו.בקפיצה קדימה מגיעים לרגע הגדול של החלטת האומות על החלוקה שאמור להעניק ליהודים פיסת קרקע הרבה יותר קטנה מהצפוי אך בן גוריון הבין שרגע זה הוא הזדמנות להכריז על הקמת מדינת ישראל.בעוד השמחה תקפה כל אזרח של המדינה החדשה בן גוריון התכנס בעצמו כי הוא הבין שהשלב הבא יהיה מלחמה עם כל מדינות ערב שיבואו לעזרת ערביי הארץ.בן גוריון ידע כמו ויצמן שמדינה לא ניתנת על מגש של כסף אגב אימרה של ויצמן שעל בסיסה כתב נתן אלתרמן את השיר מגש הכסף.בן גוריון הבין שהצהרת בלפור ותוכנית החלוקה הם רק זרזים ואת הפעולה העיקרית שבסופה תשרוד המדינה תהיה כרוכה בקורבנות רבים ולפי ההערכה שלו זה עלול להגיע 60000 קורבנות ולמרות שבמלחמת השיחרור נפלו 6000 חייל הרי זה גם קורבן קשה לאוכלוסיית יהודים שמנתה אז 600000 איש.ברור שבמאמר זה אי אפשר להכיל את כל מה שנוגע בבן גוריון והדמויות לצדו אך יש בכל זאת לציין ארועים לאחר קום המדינה שבן גוריון היה בהם בבחינת שחקן ראשי.מרגע שנחתמו שביתות הנשק עם עמי ערב כבר ניגש בן גוריון להגשת המטרות הבאות שכללו בין היתר עלייה המונית של יהודים וכן קיום מסגרת ממלכתית למדינה ריבונית שבין יתר המשמעויות היתה עקרון הממלכתיות שמשמעו לקיים צבא אחד ומערכת חינוך אחת.פרשת אלטנלה הכאובה היתה דוגמא לאובססיביות של בן גוריון לפעול לצבא אחד כך שהנשק שנשאה הספינה היה לדידו לעבור לצבא החדש והמאוחד.אולם הדרך בה הוא פעל בצורת העברת פקודה להפגיז את הספינה שמלבד נשק היו בתוכה קרוב לאלף פליטי שואה.בכלל אפשר לומר שכמובן בן גוריון ככל אדם לא היה חף משגיאות וממעשים לא שקולים אבל עם כל זאת מעשיו דרכו אשיותו מחפים על צעדים שלו שלא היו אמורים לבוא.גם צעדיו כראש ממשלה לא עלו בקנה אחד של שקילות דעת או הפעלת כלי פרגמטי.בין היתר אפשר להביא את התיחסותו לעסק הביש הטראגי שהתחולל לאחר פרישתו הראשונה לשדה בוקר כששרת היה ראש שנהיה ראש ממשלה לאחר פרישתוממשלה.בן גוריון עמד על כך שתהיה ועדת חקירה משפטית בענין ולא ועדת שרים כפי שהחליט לוי אשכול שמלא את תפקיד ראש הממשלה אחרי פרישתו השנייה והסופית לשדה בוקר.

   Reply ↓
2. By רפאל לירז on 2 מאי, 2013

   תגובה מתוקנת –זו היא ביוגרפיה מרתקת על איש מרתק אשר כבר בהיותו ילד נשבה בחזון הציוני ומאז בעצם הפך להיות לוחם בלתי נלאה בהגשמת חזונו הלוהט.בהיותו עלם צעיר עלה על אוניה ואיך שירד ממנה בנמל יפו החל לפעול למען הגשמת חזונו הציוני שהתבטא בעבודה חקלאית שהיתה עבורו התחלה ובסיס להיותו יהודי בארץ ישראל.לימים כאשר נשאל מתי הוא נולד השיב כי הוא נולד פעמיים פעם ראשונה בפלונסק ופעם שנייה בעלותו ארצה.אפשר לוסיף ולפרט עוד מפעוליו של בן גוריון כשהחליף את שם משפחתו שהיה גרין כעוד מעשה סמלי בהתערותו בארץ ושנקרא על שם גיבור במלחמת היהודים ברומי.מפעילות זו שהיתה האיתחילתא שמסמלת את דרכו הציונית אט אט עבר להיות חלוץ בתקן נמוך יותר כי החריש שעשה בצורת נאומים סוערים בשפה העברית בארץ ובחול צמצמה את אפשרות המשך עבודת האדמה אותה הוא לא זנח לחלוטין אבל הסתבר לו שבפעילותו הנמרצת ובכח הכריזמה שלו יביא יותר תועלת להגשמת החלום של עם החוזר לארצו לאחר שנות גלות ארוכות.עם חדירתו למסגרת הפוליטית היה צריך ללחום בחברים שדרכם לא היתה דרכו גם אם במחנהו היו לא מעט תומכים.אחת היריבויות הקשות שלו היו עם פרופסור חיים וייצמן שנחשב יקיר האומה הבריטית ובעל מישקל סגולי גדול בקרב היהודים בעיקר בגולה.דרכם של ויצמן ובו גוריון היתה שונה וויצמן לא קיבל בהכרח את דרכו הפוליטית של בן גוריון שהיתה דרך נמרצת להגשמת המדינה היהודית שנראתה לו לפחות בעשורים הראשונים של המאה כמטרה לא ריאלית.בן גוריון שהעריך מאד את ויצמן כמדען ומנהיג מצא את עצמו כיריב שלו ובעצם עד אשר הכריז בן גוריון על הקמת המדינה ובאופן טבעי הפך אותו להיות לנשיא המדינה הראשון.כנשיא היה וייצמן מתוסכל מזה שהיה נשיא בלי סמכויות מדיניות ואף אמר באירוניה שהדבר היחיד שבן גוריון מאפשר לו לעשות זה לטחוב את אפו בממחטו…אך נלך אחורה ונראה כי בן גוריון עד הקמת המדינה ולאחר מכן לא נח ולא שקט כדי לקדם את רעיון עמו ששוכן בארצו כמקדם גם אם הוא היה צריך לרדת מן העץ כדי שלפחות חלק מחזונו יוגשם.במשך כל אותן שנים שבן גוריון נהייה בעצם לעסקן שערך מסעות מעבר הים כדי לשכנע את יהדות העולם בנכונות דרכו ולא בדרכו של ויצמן.בן גוריון נאלץ לשנות פאזה מנביא זעם לאדם פרגמטי שמקבל כל הצעה מטעם מדינות העולם ובפרט של בריטניה למען הגשמת חיי יהודים בארץ ישראל גם כשהיא מוקטנת בהרבה מהארץ מתקופת התנך.די קשה לתמצט את כל מה שעשה בן גוריון בכל אותן שנות מאבק שבחלקו היה הגיוני ולא שנוי במחלוקת ושמצד שני היו לו יריבים קשים כמ זבוטינסקי איש מוכשר שהיה חלוק עם בן גוריון בדרך בה הוא הלך.בן גוריון הירבה לכתוב לאביו רשמים ממה שהוא עשה וכן כתב ביומנו פרטים על מהלכיו.ואם מדברים על מכתבים אזי אחת המכותבות במשך שנים היתה אהבת נעוריו שכבר התחתנה אך זה לא הפריע לבן גוריון להרעיף עליה מלות אהבה של אוהב בלתי נלאה בשפה שרק פייטנים היו יכולים להתבטא.לימים לאחר שהוא התחתן עם נערה בשם פולה שאפשר להתרשם שזה לא נבע מאהבה גדולה חשדה פולה ובצדק שבעלה מקיים קשרים עם נשים אחרות ואף איימה לאבד את עצמה לדעת.אבל בן גוריון שרצה בשלמות המשפחה שכללה שלושה ילדים הצליח לפייסה תוך כדי זה שהוא מבקש ממנה להבין שחיי איש ציבור אינם חיים של בן אדם רגיל ועליה להשלים עם זה ואף לתמוך בו.בקפיצה קדימה מגיעים לרגע הגדול של החלטת האומות על החלוקה שאמור להעניק ליהודים פיסת קרקע הרבה יותר קטנה מהצפוי אך בן גוריון הבין שרגע זה הוא הזדמנות להכריז על הקמת מדינת ישראל.בעוד השמחה תקפה כל אזרח של המדינה החדשה בן גוריון התכנס בעצמו כי הוא הבין שהשלב הבא יהיה מלחמה עם כל מדינות ערב שיבואו לעזרת ערביי הארץ.בן גוריון ידע כמו ויצמן שמדינה לא ניתנת על מגש של כסף אגב אימרה של ויצמן שעל בסיסה כתב נתן אלתרמן את השיר מגש הכסף.בן גוריון הבין שהצהרת בלפור ותוכנית החלוקה הם רק זרזים ואת הפעולה העיקרית שבסופה תשרוד המדינה תהיה כרוכה בקורבנות רבים ולפי ההערכה שלו זה עלול היה להגיע לכדי 60000 קורבנות ולמרות שבמלחמת השיחרור נפלו 6000 חייל הרי זה גם היה קורבן קשה לאוכלוסיית יהודים שמנתה אז 600000 איש כלומר אחוז אחד של האוכלוסיה.ברור שבמאמר זה אי אפשר להכיל את כל מה שנוגע בבן גוריון והדמויות שלצדו אך יש בכל זאת לציין ארועים לאחר קום המדינה שבן גוריון היה בהם בבחינת שחקן ראשי.מרגע שנחתמו שביתות הנשק עם עמי ערב כבר ניגש בן גוריון להגשמת המטרות הבאות שכללו בין היתר עלייה המונית של יהודים וכן קיום מסגרת ממלכתית למדינה ריבונית שבין יתר המשמעויות היה עקרון הממלכתיות שמשמעו לקיים צבא אחד ומערכת חינוך אחת.פרשת אלטנלה הכאובה היתה דוגמא לאובססיביות של בן גוריון לפעול לצבא אחד וכך שהנשק שנשאה הספינה היה אמור לדידו לעבור לצבא החדש והמאוחד.אולם הדרך בה הוא פעל בצורת העברת פקודה להפגיז את הספינה שמלבד נשק היו בתוכה קרוב לאלף פליטי שואה היתה צעד לא שקול ובעצם הפך לטרגדיה.בכלל אפשר לומר שבן גוריון ככל אדם לא היה חף משגיאות וממעשים לא שקולים אבל עם כל זאת מעשיו דרכו ואשיותו מחפים על צעדים שלו שגם לאחר מעשה יש להוקיעם.גם צעדיו כראש ממשלה לא עלו בקנה אחד של שקילות דעת או הפעלת כלי פרגמטי.בין היתר אפשר להביא את התיחסותו לעסק הביש הטראגי שהתחולל לאחר פרישתו הראשונה לשדה בוקר כששרת היה ראש ממשלה במקומו..בן גוריון עמד על כך שתהיה ועדת חקירה משפטית בענין ולא ועדת שרים כפי שהחליט לוי אשכול שמילא את תפקיד ראש הממשלה אחרי פרישתו השנייה והסופית לשדה בוקר.

   Reply ↓