זהו מסע פילוספי אך תוך התודעה האישית כאשר הספר עצמו נוגע בשאלות קיומויות שנקשרות וקשורות בחיינו, הספר עצמו נכתב על שי וייסברג שמשמש ככלי עבודה רוחני ומעשי, והופץ אל רשת האינטרנט, כאשר המטרה בסופו של דבר להניע אל מקומות של מחשב אחרת, מודעות ותודעה עצמית גבוהה במיוחד

ווילאר פוגש יום אחד, זקן חכם שרואה אותו עצבני וממהר, ומנסה להושיט לו יד בעצה:
" קח מיהלומי שנחאי – תשיג חופן מהם, אך להגיע אליהם – זו דרך מלאת חתחתים, וכמובן האישיות חייבת להתרכך ולהשתנות בהתאם. מכאן מתחיל מסע ציורי ורוחני אל כיוון שנחאי. הזקן מושיט לו שקיק משי, עם מפה בפנים וכך החל במסע חייו הפנימי והחיצוני כשנלווה אליו בן-אדם, סוג של קוסם, שהצליח להצילו ממות וכך הצמד הזה, מזינים זה את זה בניסיונם וחכמתם כשאחד מרגיש מחויבות כלפי השני, עוברים כברת דרך ענקית אל המטרה, נופים, מדבר, עצים, ואוויר צלול (טבע לא חומרי כמובן) מלווים אותם חודשים.
בכל עיירה הם נפגשו בשווקים עם אנשים מלאי חוכמת חיים המסתפקים במועט.
מידי פעם כשווילאר מרכין את ראשו בייאוש, קם לורוס ששינה פאזה בחייו, ומרגיעו במשפטים כמו:
1. "אף אחד אינו יכול להפוך אותך לעבד, אם לא תחליט שזה מה שאתה".
2. "אתה הוא זה שבוחר מי ומה להיות".
3. "גם כעבדים נוכל לחיות, והכל עניין של תפיסה".
4. "מוחינו הוא השער לבחירה – בין הטוב והרע".

וכך הם ממשיכים ולורוס נותן לו להבין כי מרוב דאגה הם מפספסים את ההווה שטמונים בו כל כך הרבה דברים מרגשים, ובעצם: הכל תלוי בנו.

אמירות של איך לנתב את רגשותינו השליליים, ולתרגם את מראות עינינו לקצת פשטות והערכה שונה, יכולות לעזור לתובנת חיים שונה לגמרי.

הפילוסופיה הנרקמת פה בין שני אנשים שונים והאינטרקציה במערכת, מורה לנו הקורא, הרגשת למידה עבורנו. כולנו היינו במערכת מלחיצה כלשהי ופה ישנה דרך קלה אם נתמקד, להוציאנו לקצת אור, ולגוון את חיינו.

סופו של דבר הם מגיעים לחומה הסינית, אבל את השקית "מלאת החכמה" הם לא צריכים רק להעביר הלאה.
"תמיד אוכל לשנות את מה שלא טוב לי איתו".

בכפרים הסינים הם גילו את "עשירי קורח" בדמותם של אנשים מלוכסנים שמחים בחלקם ולכאן התנקז מסע לימודיו ההרפתקני.

ניצוץ חייו חזר אליו.

אם ניתן להיעזר באמירות ובחכמת חיים, הרי שזכינו בספר קטן וחמוד במתנה לאורך שנים.