יאקיש ופוצ'ה
מהרגע שעולים השחקנים על הבמה, עם התלבושות המותאמות ליצורים כה עלובי חיים, אתה מרגיש אמפתיה מחד וחמלה מאידך כלפי אותם אנשים שדרכם לא צלחה להם. יאקיש בחור גלמוד שמתקשה להשיג כלה, מצליח להשיגה ע"י שידוך (שדכן מוטרף), הבחורה היא אומללה ומכוערת והיא ברירת המחדל שלו. דרכם הזוגית לא צלחה והם נעזרים בזונה ובנסיכה יפה, כדי לעורר את תשוקתו שגוועת. בתוך הייאוש, ההומור משתלט על הבמה וקשה שלא לצחוק בקול בתוך הסיטואציות הקומיות. המוסיקה נפלאה ומזכירה לא במעט את המוסיקה של נינו רוטה של פרדריקו פליני, כולל הגיבורים.
תיאטרון לא ממוסד עם כישרונות מגוונים שעושים עבודתם נאמנה מתוך אהבה ומסירות. פשוט תענוג.
הידד לתיאטרון של "בית פרנקפורט".