בצורה מרגשת ביותר כותבת אבידר את הידרדרות אמה, סיפור מאבקה של אשה יוצאת דופן וחזקה.

הרצון של בני המשפחה להשאירה בחיים מתוך אהבה והתחשבות, ומנגד בגידתו של הגוף בהיותו נתון למחלה הממארת.

הדברים שכולנו כמעט נחשפנו מתורגמים בכאב גדול למצב של רע הכרחי.

העקירה מן הבית החם והעוטף, לבית אבות ללא הקשר התומך הסביבתי (הצגות עם חברות, פגישות לשיחות נפש) היא מהפך נפשי, ואין פה השלמה כפי שנהוג לחשוב.

בימים שלפני הניתוח השני – מצליחה הסופרת לדלות את האוטוביוגרפיה של אמה שלא דברה על כך מעולם. למרות שהייתה כבר עור ועצמות, הרגישה האם שזו צוואה רוחנית לילדיה, וכך אחרי מותה הם ישבו, אחיה, אחותה והנכדים להקשיב לסיפור של עוד אחת גיבורת ישראל, אמיצה, חרוצה, בלתי מתפנקת ועמוד התווך של כל המשפחה, משפחה שיודעת להוקיר את אמם ולכבד את זכרה.

מרתק, מסמך אנושי מאוד מרגש.

נכתב ב- 1984