בחור צעיר לוקח את עטו

ומכוון לשירה.

בשירתו המגוונת, קיימת מלנכוליות ואין שיר דומה למשנהו.

שירה נוגה כדוגמת:

"תיכנס לפרופורציות

אנשים משתנים.

גם הים לא ישוב לכנו".

"העולם משתנה אבל לא עד כדי כך

תתרגל אל הכלא בסוף כמו כולם".

ומדוע אם כן חש אני

שאני בכלאי מבודד?

"אך לאחר מחשבות כאלה צצה אופטימיות

אל תשכח העולם עוד פה"

מחשבות צלולות שנעות אל העתיד הבלתי ברור ושיחות עצמיות אודות הפחד והדאגה מהבלתי נודע.

דבר גורר דבר, והעברית היא משובחת לעילא ולעילא, כתוב מדהים, מסקרן.

המשורר מבטיח את מקומו בשורה הראשונה.