נועה ידלין הרכיבה פה משפחה גדולה – משפחת פוגל. בתחילת הספר ישנה כל ההירארכיה שמדי פעם נציץ ונראה במי המודבר.

נועה ידלין פה "פושטת את העור" הצבוע של אם משפחה בשם אלישבע, צדקנית ומפורסמת" שברשותה כמה "כובעים", והיא מנהלת כמה מוסדות.

משפחת פוגל הינה מהאליטיסטיות בירושלים ולה שלושה ילדים; הלמדן, שלא מצליח במקומות עבודה, אביטל שבגיל 34 הופכת לנדלניסטית מהשורה הראשונה, ואמוץ המוכשר, (כאן מגיע פירוט מלא של כל הגרושים והסבתא ובעלה עד הדודים).

משפחת פוגל מאבדת את שמה הטוב שמייחסים לאלישבע האם – גניבה רצינית ביותר ביחד עם המנכ"ל.

ישנם מתחים בין ההורים ולידיהם, אסא שמנסה בכל מחיר לרצות את האם, והיא לא מתייחסת, שני האחים שהקשר הוא מקרי בהחלט, אמוץ המוצלח!

הספר רלוונטי ביותר להיום, לפני הבחירות במרץ 2015, ההתנשאות הוודאית של המשפחה, מזכירה גם את ימי מפא"י באי שוויוניות, ובאמונה בצדקת דרכם, ולהיות בבועת עצמם כשבסביבה קורים דברים שונים לחלוטין. התכונות של המשפחה הזו הן סוג של מושלמות כשבעצם הטובים והמוכשרים, הקלאסיים והאליטיסטיים בעלי הקשרים ובעלי ההון – זר לא יגע בם עד שמגיע המפץ הגדול.

שפתה של נועה ידלין מצביעה על ידע עצום במטבעות לשון וביישומם. את הפרות הקדושות היא שוחטת ומשאירה אותנו עם סימני שאלה רבים. חמלה על המצב החברתי שלנו.