לעיתים קורה שאני מניחה את הספר מתוך אילוצים, ואילו  פה נדחקו האילוצים ועברתי לקריאה שהייתה סוחפת.

ייתכן שהסקרנות גברה עם הכרותי, לא באופן אישי כמובן, את משפחות סמל ואת ארצי הידועות.

ולחשוב שאותו סבא לא עקבי, ארוגנטי, גנדרן ורודף נשים, יכול היה להביא לעולם עוד צאצאים  מוכשרים כדוגמת יצחק ארצי ונכדיו המבריקים.אותו בן ,יצחק ,נישא למימי שהיתה שכולה ,עקב המלחמה ההיא

חרף היותו בן יחיד וללא אב מחבק , בזכות אישיותו ,הקים בית בישראל והם הטביעו את חותמם כאן לשנים רבות.

והסיפור מתחיל כך: גבריאל הסב האמריקאי, פגש את פאני ב- 1914, ומלבד טבעת אירוסין, נעלמו עקבותיו במלחמת העולם הראשונה…מקום הימצאו לא נודע ,בכל זאת היא נשארת נאמנה לו..ומצפה..ואיתנה בדעתה כי תפגשהו ביום מן הימים. הקורא יודע על הישרדותו.. אצל איכרה לריסה,שנשארה עם בנה קוסטיה,  ומאמצת אותו  אל חיקה,

את הפליט שממציא שהינו רוסי מאודסה.

חולפות להן השנים הוא עוזר לה בכל, והיא מצדה מתאהבת עד כלות ומוכנה להתגייר למענו..והוא מצדו ממשיך הלאה.

הוא חוזר אל כפר הולדתו ושם ה"אוד המוצל לפליטה" נאלץ לשאת את פאני שחיכתה..המיזוג הגופני, לא הצליח לגרום לו להרגיש ולאהוב.בנו החביב השאיר אותו קמעא וכמו שהגיח לעולמה,

שוב לקח את מקל הנדודים,וברח מאחריות כדרכו.

כאן נעשתה עבודה נאמנה,השוואות לסיפורי המיתולוגיה היוונית,והפגנת ידע רב ביהדות , בלשון הקודש..שמאירים לקורא מקצת בפיקנטיות את  הנעשה.

פאני הסבתא האובססיבית, עברה למעשה, את שתי מלחמות העולם בלח גבריאל. תחושת האהבה והנאמנות שחשה אליו עברה כחוט השני לדאגה כלפי בנה. וזה לא איפשר לה לבנות חיי רגש נוספים.

בארץ נולדו הילדים למימי ובנה יצחק , ומעולם לא הניחה להם, והם הפכו לאג'נדה משפחתית אחת.

הסבא גבריאל הרציג התגלה באמריקה, לאחר שנטשם, עשה עסקים לא רעים, ולא נישא בשנית, חי עם אשה בשם קלרה.שקלרה הגיעה לארץ חיו תקופה יחדיו שלושתם. שני הנישואין שחוותה פאני עם גבריאל בהפרש של שנים, לא קרבו אותם מלבד התשוקה בינהם.

לארץ חזר עיוור לבסוף..נרגן ועצבני, לא התרגל לעם האסייתי,לחום ולסוציאליזם. חיי השיתוף דחו אותו לחלוטין.

למזלו הטוב המשפחה בערוב ימיו קבלה אותו לי "דם זה לא מים". נאווה ראתה את הסב לראשונה בגיל חמש. מדבר כמה שפות, ונשאר אלגנט במהותו.

שנים קשות של אחרי שואה, ותקומת המדינה, לא סיפרו את הטרגדיה שקרתה ברומניה, והיה קשר שתיקה על מה שאירע למשפחה.

שאלות שצריכות היו להישאל.,נדחקו לקן זווית..מימי האם איבדה אם ובת במלחמה..

בכל זאת..המשפחה נתנה סוג של נינוחות משפחתית  ואהבה למרות שלא היה כסף.

…כל הסיפור ,היוצא דופן של זוג שנישא בשנית,משתרע על פני שתי יבשות, תוך כדי פרעות, עזיבות, אדמה נשמטת מתחת, נשמע יותר ויותר במהלך המאה עשרים הינה ההישרדות האישית בתואנה שאסור לשפוט אף אחד מהניצולים של אותה תקופה.

סמל עשתה פה עבודת שורשים מיוחדת במינה. לבני משפחתה ולקהל הקוראים המרותקים לדמות הססגונית, של גבריאל שאחנו אמורים להרגיש זעם כלפיו..אבל אני חיבבתי אותו ואת

חוסר הבאנאליה שבו. מרתק….ההיסטוריה הייתה כמו לימוד באוניברסיטה.

סיפורו של הילד , של הבת של הסבתא, ושל הקצין הגרמני, של האם ובעיקר… סיפורו של האב.

כל אחד מנקודת ראייתו את המצב באותה תקופה, פשוט בלתי יאומן, כמו שאר סיפורי ההינצלות.

תומאסו הילד נלקח מבית יתומים ע"י בחורה ואימה, שלאחר מכן נודע כי זה בנה וסבתו הנכה. שתיהן מנהלות חווה בתקופת מלחמת העולם השניה באיטליה ליד טורינו בכפר פיאמונטה.

במקביל – בבי"ח בזמן העכשווי מטפלת אחות, בגבר השוכב בקומה והיא מקריאה לו  מן הדפים המצהיבים את סיפור עלילת תומאסו ומשפחתו.

תומאסו חי בחווה עם אמו מגדלנה שמסתירה ממנו את זהותה, והוא חש כי בעליית הגג קיימת דמות של נסיכה או ישות אחרת והוא מתחבר אליה מן הקומה התחתונה, ושולח כל הזמן מתנות קטנות הנלקחות למעלה.

שתי הנשים קוראות לו "ראשעקום" טלמטה מסתובב קצין נאצי ה מאוהב באמו מגדלנה , ההפתעה המההמת כי הקורא לא ייודע עד מחצית הספר כי למעלה מתייסר אביו המוחבא ע"י הסבתא הנכה, והילד לא ידע לעולם מה מתרחש בנפשו.

הישרדותו של האב , מתוך סכנת נפשות תמידית היא ע"י כתיבת פרטיטורות – על כל מה שהוא חש ורואה, בבחינת רוח רפאים החשה באמיתות האמיתיות שם למטה. הרובדים העמוקים של הספר והידע של המחברת מקנים לנו עוד נקודת ראות לא רגילה, על הזמנים האיומים ההם.