יוסי בנאי, מטובי השחקנים בארץ, זמר בוגר להקת הנח"ל, כתב יחד עם ניסים אלוני, וגם לגשש החיוור, כתב ספר פרידה מהאנשים הקרובים לו שחש שהוא חייב לכתוב להם הספד, גם בגלל החיבה אליהם וגם בגלל העבודה המשותפת אתם שהוסיפה לו במהלך השנים.

יוסי הלך בטרם עת, כמו רבים בתקופתו.

ישנם פרידות מצמררות, מלאות נוסטלגיה כמו לדוקטור X, רופאו, פאניה לוביץ, שייקה אופיר, ניסים אלוני, סבא ואמא שלו ועוד רבים וטובים.

לדעתי הפרידה מג'ורג' ברסנס – נתנה לנו את עוצמת אהבתו לשנסונים המיוחדים שאותו זמר שר ובנאי תרגם וגרם לאנשים להתאהב בשפה הצרפתית וברומנטיקה שלה.

יכולת הכתיבה המתוחכמת והמתובלת בתבלינים המיוחדים לו בלבד, גורמת לשפת היום-יום שלנו להיראות חיוורת.

ההודיה שלו שלקוחה גם מהמקורות אותם שאב מהבית, יוצרת מנגינה לסיפורים כרקע מאוד מעניין.

חבל על דאבדין והרשימה בספר מראה זאת.