יהונתן גפן, הכותב מבריק ושנון, בספרו זה הוא מספר נוסטלגיה כשברקע שירי החיפושיות לדורותיהם, המוסיקה שלהם, עם הציטטות באנגלית בספר ממחישים לנו את האווירה של שנות ה- 60-70 וההתרחשויות בחבורותיו באותם ימים.

מוזכרות כאן דמויות שכל אדם פה בארץ מעל גיל 60 מכיר אותם מהברנז'ה של אותם ימים; מאריק איינשטיין, אורי זוהר המושמץ וכל חבורת לול הידועה ועד סאגת אנשי דיין משפחתו הענפה, עם הטרגדיות המלוות אותה, וכל הרקע של ה"חלונות הגבוהים", בתקופת הסמים למיניהם, המין החופשי וכיצד זה השפיע על מהלך חייו האישיים וכתיבתו. נראה לפיו, כי הכול היה פרוץ וחסר מוסר, ווידוייו לכן נוקבי לב.

אותם מוכשרים השפיעו על חיינו לאורך עשרות שנים; ממוסיקה ועד כתיבה, משירי דלות ועד אופוריה שלאחר מלחמות;

השפעת ארה"ב ואנגליה עלינו כשעוד לא "דהרנו" מחוץ לגבולותינו, שדות נהלל ותל-אביב שעד היום הינה עיר ללא הפסקה.

ילדיו של יהונתן מוכשרים, גירושיו היו חלק מנחלת הכלל דאז, אנרכיה וכאוס בכל הנושא החברתי ומצד שני כל סוגי השתייה והסמים והשפעתם על התרבות שנוצרה כאן.

יהונתן גפן – משורר-סופר, מחזאי ועיתונאי מגוון ביותר ביצירותיו. הוא משתייך למשפחת אצולה בארץ: משפחת דיין (משה, אסי, יעל, וילדי יהונתן אביב גפן, שירה גפן. כולם כישרונות לא מבוטלים.

בספר הזה מנסה יהונתן לכתוב אודותיו בצורה כנה ביותר, סוג של אוטוביוגרפיה מאוד חושפנית.

אמו אביבה התאבדה (בתם של דבורה ושמואל דיין ואחותו של משה דיין) אישה מוכשרת, שכמותה גם בנה , מאמץ ללא כחל ושרק, את התכונות הלא אידיאליות שלה. כדוגמת חוסר הביטחון, חוסר שביעות רצון, ועוד מחשבות על הרס עצמי.

במילים אחרות השפעת מות אימו ממחישה קשר ביולוגי ידוע: חוט החיבור הוא חוט הטבור.

ספר נוגע ללב, ולמרות היות המחבר כה כשרוני, מסתבר שאם אתה לא מאמין בעצמך, גם אם הסביבה תשתכנע ביכולותיך, לא תוכל כמעט לצוף מעלה.

מסקרן בעיקר בגלל משפחת דיין לדורותיה.