הקטור פוליסאנו שפוקח את העיניים על שוד התמונות הגדול בהיסטוריה שהיטלר "הצייר" סחב את תמונותיו מהעיר לינץ לוינה, לא תאר שלא יתקבל לאקדמיה. הדבר לא שינה את תאוותו המטורפת לאומנות מתקופת  ימי הביניים עד לסוריאליזם במאה העשרים.

הספר הזה בא לתאר את השתלטותו על מיטב הגלריות והאמנות הצרופה דאז ועד היום, כשעיקר הגניבות נערכו מיד לאחר כיבוש פאריס, וביניהם הגלריות והתמונות שהיו שייכות למיטב האספנים העשירים היהודים ובראש הרשימה משפחת רוטשילד, דוד וויל, ברנהיים אוסף שלוס – ובדפים האחרונים שלו ישנם כל הציירים אותם שדדו. מלבד התמונות שנחשבו כמנוונות כדוגמת: מאטיס, פיקסו, גוסטב קלימנט וכאן גם מתואר המאבק לקבל חזרה את אוצרות המשפחה מיד לאחר המלחמה. היו להם שיטות "קבורת" התמונות, ליד מכרות המלח או במרתפי המוזיאונים ביניהם "בל וודר" בוינה. היות ורבים מבין אנשי הגסטפו הצליחו להימלט לארה"ב,לקחו עימם את התמונות שהגיעו לבתי מכירות ידועים ופומביים, פליסאנו הציג לראווה את תאוות הבצע של האדם.