אין ספק שזו יצירת מופת, ובעקבות ההצגה נראה שגם היא הופכת להיות "מסטרפיס" (פאלאדה לא עזב את ברלין והדרדר לאלכוהול וסמים עקב המצב), קשה לתאר שיש גרמנים שהתנגדו לנאצים.

הסיפור האמיתי שהחומר שנאסף בו, ראה אור לאחר שנים שהסופר עצמו סבל סֶבל בל יתואר וכתב מדם לבו, על סמך קטעי ארכיון, את כל המוצאות של המשפחה מרח' יבלונסקי בברלין.

ימי מלחמת העולם ה- II, כולם מסגירים ומלשינים על כולם, אין אמון במאומה.

בבנין שמתגוררות בו כמה משפחות, וביניהן יהודיה בשם רוזנטל, מתפוררות מערכות היחסים, ברמות של גניבה, פריצות, הלשנות, ומשפחה אחת בלבד שמואסת במשטר ההיטלראי, הפשיסטי, בגסטאפו ובשאר הנזקים שעשו טַפִילי היטלר.

ביום שבו נכבשה צרפת, זוג אחד מהמשפחות מקבל מכתב מצמרר המודיע על נפילת בנם "למען המולדת". חייהם נהרסו והם מחליטים לפעול; לכתוב מכתבים וגלויות השמצה נגד מעשיו בתקווה לפקוח עיניים לציבור. בנאיביות שלהם הצליחו לחבור זו לזה ואת כתבי הנאצה והשנאה הדביקו בחדרי המדרגות דבר שהטריף את כל המשטר הנאצי בברלין.

שנתיים של מאבק בלתי פוסק, עד שעלו עליהם ב- 1943 וחיסלו אותם.

נחשפות לנו פה דמויות של אנשים פשוטים ההופכים להיות חיות אחד לשני ואנו מתוודעים לשינוי שיכול להפוך את כולנו, במצבים מסוימים של דחק ואיום על חיינו, לחייתו אדם.