דרך עיניה של ילדה קטנה נחשפת לנו תמונה מצמררת של משפחה שניצלה מהתופת והשפעת הנזק המצטבר מהתקופה ההיא.

לְוֶרָה, אחות גדולה בשם אניקה שנולדה וחיתה בלאגר, לימים אחרי צעדת המוות, אניקה והאם הגיעו לארץ וכאן האם ובעלה התאחדו ונולדה בתם וֶרָה שמגיל צעיר אהבה מוסיקה, לימים הפכה להיות מוזיקולוגית ד"ר לפילוסופיה בהצטיינות, מבלה ולומדת בעולם הגדול. בין היתר באוקספורד ובסורבון.

ילדה יפה שדיברה שפות כי אמה לא למדה את העברית ולכן דיברו הונגרית וסלאבית.

אניקה ובעלה עזבו לארה"ב וזה היה משבר במשפחה, וכשחזרה לביקורים כאן, הפכה לאמריקאית לכל דבר שהסתירה את קעקוע המספר שנקבע לה ביד במחנות.

הפער הלך וגדל, הסבתא "אוממה", חייתה איתם, ממנה למדה את סיפורי "צאינה וראינה" ומיטב סיפורי התנ"ך.

את קשיי חייה מביעה כאן ללא כחל וסרק.

אהבה גדולה וחרדתית מצד ההורים, שקרה להם נס ונולדה להם, פה בארץ ילדה, אחרי כל הטראומה הנוראית, ומצד שני חרדה שעוברת כחוט השני אל נפשה הדמיונית והיצירתית של הילדה.

הספר נכתב במשיכת מכחול אחת. סיפור בתוך סיפור:

• של התקופה המזעזעת ההיא שמסבירה את ההתנהלות כאן.
• חיי ורה כאן בארץ וכל ההרפתקאות של הילדים בבית הספר ובנעורים.

המשפחה נקלטת – אוגרת חברים משם, מכל מיני לאומים שנפגשים ומאורחים, ויוצא מזה משהו, חם ומלבב.