זהו ספר חשוב ותיעודי, והינו מחווה לאמני תל אביב, הכוללים: סופרים, ציירים, פסלים מוזיקאים, וכל אמן שיצר בעיר הזו, שחגגה לא מכבר 100 שנות.

פרויקט ההנצחה החל עוד בתקופתה של ד"ר שוש אביגל ז"ל, שהיתה מנהלת האגף לאומנויות.

חברת מפה בע"מ, תרמה את מפות הסיורים בעיר, כך שיותר קל להתמצא, ולראות את לוח הזיכרון, מעל בתי האמנים, ובעזרת הספר הזה, יהיה יותר קל להבהיר למטיילים מי היו בעצם דיירי העיר הזו ועד כמה השפיעו על חיי התרבות שלנו.

"וכך זה מתחיל : "
על יד סבו הנכד,
הבן ליד אביו,
יחדיו ארגו מסכת
פלאייך תל- אביב"

המטרה בהמלצה זו היא הפעם, הסיפור על יוסף באו,מרח" ברדיצ"בסקי 9 בת"א , צייר ומאייר, שביתו הפך החודש למוזיאון קטן – ובו כל ציוריו והכרזות, כלי עבודתו וכל חפציו האישיים. בנותיו צלילה והדסה באו, טרחו שנים למיסוד המוזיאון בעיר,
והתנית קרמה עור וגידים, בזכות ברכה נאמן, מנהלת פרויקט ההנצחה וראש העיר רון חולדאי.

יוסף באו, תיעד בכל שנותיו בשואה{ נולד בפולין ליד קרקוב} את עבודותיו. מונצח פעמיים בסרט "רשימת שינדלר" בחתונתו עם רבקה, שעמה עלה אח"כ לארץ וכ"כ הסרט " הזייפנים" שזכה באוסקר ומנציח את הזייפנים שניצלו בשואה.

שנים בארץ יצר פרסומות אנימציה, וכותרות לפוסטרים כדוגמת:"שמונה בעקבות אחד" קזבלן" "סאלח שבתי" ועמוד האש". חוכמותיו וההומור שלול והעברית המיוחדת באו לידי ביטוי, בספרו " ברית מילה"

הספר מתאר את הקרב על לטרון בשתי הוורסיות" מבצע בן – נון" א' ו – ב'.
הקרב על לטרון הוא בין השנויים במחלוקת עד היום.לאחר שנים של "ערפל קרב"
הצליח רם אורן לקרב אותנו לאחד הקרבות המזעזעים, טרום היות צה"ל.
חטיבה שבע מנסה פעמיים לכבוש את הכפר שחלש על הדרך לירושלים הנצורה.
הכשלון הצורב, בין היתר בגלל כמויות פליטי מלחמת העולם השניה, שנשלחו לקרב ולא החזיקו כלי נשק מימיהם.
אנשי הפלמ"ח והגדוד המשוריין צייתו לפקודות, ולחמו עד זוב דם.
בין הלוחמים המפורסמים המצוינים בספר : אריק שרון, דוד עזריאלי, טד אריסון,
גוליבר, יצחק מודעי ועוד רבים וטובים אחרים. מיד אח"כ נפרצה הדרך לירושלים
בשביל שנסלל "דרך בורמה" שפתרה את אספקת המזון לירושלים.
הידד לרם אורן שעשה ספר תיעודי לימודי ממדרגה ראשונה.

הסופר והמאייר יעקב גוטרמן, ניצול שואה, סיפר את סיפור חייו המופלא. אביו, שמחה גוטרמן חש במתרחש לבוא, כתב על גווילי ניר בכתב צפוף את הקורות בעת ההיא ודחס אותם לתוך בקבוקים, לימים, בראדום שבפולין התגלה בקבוק אחד שהניב ספר שלם ושמו "עלים מן האש" והמאייר כמובן, יעקב, שהוציא ביחד עם "יד ושם" ו"מורשת" את המסמך הנדיר הזה.

והסרט על חיפושיו לבקבוקים נוספים, בפולין, מדהים ועוצמתי (וזה על פי זכרונו של ילד בן תשע). קשה להישאר אדיש מול החיפוש היסודי שהוא עשה, ובנוסף, הינו הנצחה חשובה.

הספר תורגם לשבע שפות, ואכן חשוב שנותרו לנו כמה אודים מן האש ומן התופת, שעדיין יכולים לספר בצלילות דעת, בבחינת, "והגדת לבנך".

בנו של יעקב, רז גוטרמן, נהרג במלחמת לבנון השנייה. נשארנו דוממים ודומעים.

1935 – פועלת שעלתה בעלייה השלישית.
עברה הרפתקאות בכל הארץ: פתח-תקווה, חדרה.
עבדה בכל עבודה כולל בעבודות המיועדות לגברים.
עברה חווית אונס, איבוד תינוקת, יצר נקמה, ממשיכה בעבודה.
דאגה משפחתית, לאם והניתוק מהבן.
כתב האשמה חברתי פוליטי תקיף וחריף כנגד החוליים היסודיים בחברה היהודית.
בארץ לא אהבו את אשר קראו "אני מאשים" גדול של פועלת שלא נותנים לה דרך להתבטא מילולית בעבודה.

ביקורת נוקבת.

הקשר פוליטי והיסטורי – המהלכים העבריים הקובעים את עתידו הנפשי של האדם.

אפרים ישיש חביב, היה דמות יוצאת דופן, הוא ניחן בכוח ובעוצמה, פשטות, סגנון כובש, מוסיקלי ביותר, רעיונאי וייתכן שאם היה נשאר בארץ מולדתו (ללא התהפוכות ההיסטוריות) היה מגיע רחוק.
הסופר שהינו בן משפחתו, ליקט את סיפוריו המקסימים ותרם לנו לקוראים חוויה משעשעת כשאנו נחשפים לתקופה של טרום מדינה, כשעבודה שחורה הייתה כבוד, והעיקר להביא את הפרנסה.
האנרגיה הטמונה באדם כזה, עם סולם ערכים פרטי, כשחיוך ויכולות טבעיות הן המנחות אותו, נותנות לנו להרגיש קצת מתוסכלים, בפינוקנו כי רב.
כתיבתו של יוסי הדס משעשעת עם נקודות עוגמה בכל קטע אודותיו. מורגשת האהבה וההערכה לה הוא זכה. ושוב נשאלת השאלה, מדוע מוסדות רבים במדינה דאז העדיפו אשכנזים על פני ספרדים ???

סיפורו של עזרא מור הוא סיפור תקופה לא קלה של העם, המדינה והארץ בשנת 73, שנת האפלה של מלחמת יום כיפור.
עזרא, פצוע אנוש, כותב בחרוזים את כל שלבי גיוסו ועד פציעתו החמורה, את ההחלמה האיטית והכואבת, לא שוכח עזרא להודות ל כ ו ל ם מהאחיות המסורות, כולל הרופאים האנושיים, ועד עזרתו של שמחה הולצברג ז"ל שהיה ידוע בכינויו "אבי הפצועים".
תהליך שיקומו הכואב נמשך עד היום.
מור הצליח להקים משפחה למופת, ובין היתר אפשר ל"חוש את ההלל" לאשתו אביבה שתמכה ללא סייג ובין השורות.
בדמעות זולגות ללא שליטה, עם כל משפט ודף החיוך נמתח, כשרואים איתו את האור בקצה המנהרה.
מסמך מיוחד ואישי מרגש כל כך, בהיבט שונה לחלוטין, מכל מה שקראנו עד היום על המלחמה ההיא, המזעזעת.
תוספת התמונות מוסיפה וממחישה וכל מי שהינו בן השנתון של ד"ר עזרא מור לא יכול שלא להודות לאל שאנחנו עדיין פה.
תודה לך על דקות מהנות של קריאה.

יוסף טומי לפיד – "עזר" לבנו יאיר לפרט את חייו המרתקים. באוטוביוגרפיה שלו אנו נחשפים:
א. להיסטוריה של עמנו, מימיה האחרונים של יהדות הונגריה, שטומי ואמו ניצלו מהשמדה זו.
ב. בבודפסט 1944 – כשראול ולנברג הוא מהמצילים, ואילו אדולף אייכמן הוא המשמיד.

הסקירה אודות חייו המיוחדים כוללת: הישרדותו הבלתי מובנת, את עלייתו ארצה, היותו עיתונאי עם "הקליקה ההונגרית" בארץ (דוש, זאב, אפרים קישון והחשיפה למשפט קסטנר) דרך נישואיו לשולמית לפיד, הסופרת הנחבאת יחסית אל הכלים, אבל את ספרה "גיא אוני" אין בית-ספר שלא לימד על יסוד ראש פינה – שזהו תוכן הספר. טומי לפיד היה כוכב טלביזיוני (פופוליטיקה) וכתב ספרי הדרכה על טיולי אירופה מפורטים, פופולאריים עד עצם היום, ספרי בישול (פפריקה + רות סירקיס). לפיד יצירתי ומלא כרימון, משפטן ועיתונאי כאביו ז"ל. הקים את מפלגת "שינוי" שבעצם באה לבטא את רחשי לבו של חלק ניכר מהעם בקשר להתנהלותם של הדתיים.

קשה לסכם מהלך שנות 75 שנה עד עצם יום מותו. בדרך, אנו פוגשים את הידידות המיוחדת בינו לבין אהוד אולמרט ואמנון דנקנר, שהיו לצידו בתקופת מחלתו ולאורך הטרגדיות האישיות שפקדו את משפחתו. בתחושתו כי הגיע עיתו, ויתר בהתאם לפרסונה שלו על הטיפולים המתישים וכך באה לקיצה היסטוריה מהלכת מיום היוולדו. יוסף טומי לפיד היה אישיות שנויה במחלוקת. יאיר לפיד בנו מיישר את כל "קמטי" ההבעה ו"קמטי" הדיבור שבהם ניחן אביו, ונותרת רק הערצה ואמפטיה לדמות השנונה והמרתקת, ואנו מצטערים על דאבדין.

כל כך צר לקרוא את ספרו של יורם קניוק אחד מענקי הספרות שלנו המתמודד עם מחלתו הקשה, ובגיל שבעים וחמש תוך כדי הזיות במשך חודשיים, הוא בא חשבון עם העולם, משחזר רגעים, מדבר על מירנדה אשתו, בנותיו ועל הרצון להיקבר ליד הוריו בבית העלמין הישן בת"א, ברחוב טרומפלדור. אתה דואב אתו, והוא מטיח במחלה כמראה או כאוזן קשבת, את כל מרירותו. עצוב וגורם לדמעות, כי מי אנחנו רק אורגניזם.

לכאורה זו מעין ביוגרפיה, ולמעשה זהו ספר שכולו
מכמנים ואוצרות לשוניים,
של פתגמים נשכחים ואמרות שפר שנונים.

וייסברג ליקט מהמקורות, מחז"ל ומחוויות אישיות,
אסופה חכמה, של אמירות מקסימות
הממצות את עיקרי החיים.

לכל אחד מאיתנו אמרה תדבר,
ותשאיר לנו מין טעם אחר.

ולסיום, פרשנותן האישית היא היא הדבר, שגורם לאדם לגמרי להיות מחובר.. מקסים ושנון.

בשנת 1943 הוציאו הנאצים גזר דין מוות על יהדות איטליה.
בעיר העתיקה " אסיזי" שכולה מוקדשת להנצחת פרנצ'סקוס הקדוש,
שרק תרם ועזר, מתחיל האב רופינו להציל את היהודים בני המקום וכל איזור אומבריה.
הכמרים והנזירות והאזרחים מתגייסים לעזרתו, מסכנים את חייהם מתחת לאף של הפיקוד הגרמני. תיאורים מדהימים של אומץ וגבורה. כאות הוקרה העניק מוסד "יד ושם" לרופינו ניקאצ', את התואר" חסיד אומות עולם". המענין שאלכסנדר רמתי, הגיע כעיתונאי, ביום שחרור אסיזי ע"י בנות הברית, פגש שם את הכומר המציל ורק לאחר 30 שנה תיעד את ההסטוריה וכשסיים נפטר האב רופיני. הלוואי וירבו כמותו. מרתק.